ילד חרד בן 9.5

שלום רב, בני בן 9.5 תלמיד כיתה ד'. לפני כשלושה חודשים עברנו דירה מישוב עירוני לישוב קהילתי.בני היה ילד תוסס עירני ואנרגתי פעיל מאוד ומעורה בחברה. היה עצמאי ביותר .בוגר לבני גילו מקובל בחברה ואף נערץ על ידי בנות.מאידך היה מלוא החופן ולא מעט התנגדויות לגבי גבולות ומשמעת בסיסית . בבית הספר תלמיד טוב ומעלה לעיתים בעיות משמעת ואירגון.לאחר בית הספר היה יוצא לפעילות עניפה אך לא תמיד ובעצם בעיקר הסתודד עם הפחות מוצלחים למרות יכולותיו השיכליות.ההחלטה לעבור לאזור רגוע יותר היתה בעיקר בשל רצוננו למנוע את ההיסחפות אחר גורמים ופיתויים שלילים. בביתנו החדש בית יפה ונעים במקום שלו עם המון פעילויות חינוכיות . הוא החל את השנה בבית ספר חדש יום לימודים ארוך הוא נקלט יפה מאוד הילדים והמורים אוהבים אותו,למרות כל נתוני הפתיחה האידיאליים לפריחתו עושה רושם שהחילד דעך די ממורמר ומדוכא מהמעבר הוא מרבה להתלונן הוא מפחד מכל חרק או נמלה שהוא פוגש ולגבי הכלבים זוהי ממש חרדה. הילד מסרב לצאת ללא ליווי מבוגר כולל לחוגים במרחק של 3 דקות מהבית כל הפעילות במקום היא מרחק הליכה קצר ביותר והוא ממאן לצאת את הבית הוא יושב בבית לאחר שעות בית הספר ובוכה ומקטר למה באנו לגור כאן,הוא מתריס בפני חדשות לבקרים. לשאר בני המשפחה בעלי ואנוכי ושני ילדינו הקטנים בני ה-5.5 ו-3 המעבר חיובי ביותר .שאלתי היא כיצד ילד שעד לפני שלושה חודשים היה עצמאי מול רחובות סואנים ותנועה עניפה הוא ידע להגיע ממקום למקום .והיום הילד מסרב להנות מחייו החדשים הוא מפונק מאוד הוא נמצא בחיק משפחתו לא חסר לו שום דבר לא חומרי ולא ריגשי כל הכלים בידיו והוא לעולם לא מרוצה לא שבע רצון .איך אני מתמודדת עם החרדות שלו והאם הם לא סימפטום למשהו פנימי יותר.אשמח לקבל את חוות דעתך בנושא. תודה מראש. אמא מודאגת. נ.ב לגבי פחדיו מכלבים מהי הגישה הטובה יותר ללוות אותו או לתת לו להתמודד עם הפחד לבד.

לוגי, אני יכולה להבין את התיסכול. לדעתי, הילד מאוד כועס, וכעס מתבטא פעמים רבות בחרדה (זה מנגנון הגנה של השלכה, שהכעס הגדול שלך 'מתהפך' ואתה מפחד שיתקפו אותך) זה ההסבר המרכזי לדעתי,והילד גם מביע כעס גלוי על המעבר. הוא מתוסכל, קשה לו עם השינוי (הולך עם מה שסיפרת שתמיד קשה לו עם גבולות) לדעתי, צריך סבלנות למעבר. לאחרים במשפחה קל יותר, ולו קשה. היו מאוד סבלניים כלפיו, דברו איתו הרבה- הכוונה שתקשיבו ולא כל כך שתסבירו לו איך צריך להתנהג. תנו לו להוציא את רגשותיו. בו בזמן תנו לו גבולות שלא ישתולל. לגבי הכלבים, אתם יכולים קצת ללוות אותו. אבל בו בזמן אתם צריכים לדבר- ספרו לו שהפחד קשור לכעס שלו, שאם תצליחו לסדר את הכעס גם הפחד ירד. אם תראו תוך מספר שבועות שהדברים לא משתפרים לכו ליעוץ פסיכולוגי. זה מאוד יכול לעזור. גם לו וגם בהדרכה לכם. אם תרצי הכוונה לטכניקות דיאלוג - איך להקשיב לו בלי לכעוס ולתת יותר מידי עצות את יכולה לקרא בספר שלי 'בגובה העיניים' את הפרקים המתאימים. בהצלחה, אם תרצי להמשיך להתייעץ אני כאן חלי