בן 4 עם התנהגות מוזרה

שלום רב, בני בן 4 והתנהגותו מטרידה אותנו מאוד. מצד אחד הוא ילד מקסים, עדין, רגיש מאוד, די חברותי ויודע לתת המון אהבה, ומצד שני הוא לעיתים קרובות לא ממושמע, איטי מאוד, מסורבל, לא מאורגן בחשיבה ובתנועות, לא מקשיב למה שמבקשים ממנו (או מתעלם) ואנחנו מטפסים על קירות, כועסים עליו - ונראה לנו שזה "לא מזיז לו". אנחנו חוששים שזה יותר מבדיקת גבולות שלו. הוא כאילו "בעולמו" ואי אפשר לחדור אליו, והרבה פעמים הוא בלתי צפוי, עונה בחוצפה, או עונה לא לענין. למשל: בבוקר כשהזמן לחוץ וצריך להתארגן מהר ולצאת לגן, אי אפשר להזיז אותו. הוא מתקשה להתעורר (למרות שהוא ישן מספיק), אחר כך מסרב להתלבש, אנו מנסים להלביש אותו והוא מתנגד, יש לו את הקצב שלו והוא לא מוכן שיזרזו אותו. בסוף לאחר מאבקים יוצאים ומגיעים לגן ברגע האחרון. בצהרים אני מחכה לו ולאחותו (7.5) עם ארוחה חמה, אך הוא חוזר מהגן ו"מושך" את הארוחה בלי סוף. לוקח לו שעה או יותר להגיע לשולחן, והארוחה עצמה יכולה להמשך עוד שעה. אם אני לא עומדת על זה שיאכל אוכל, כשהוא בסוף רעב הוא מחפש קרקרים או ממתקים. כשאני מבקשת שיאסוף צעצועים או משחקים שפיזר, הוא לא יודע מאיפה להתחיל ונעמד חסר תנועה או חסר אונים מול המשימה ואז הוא אומר "לא רוצה". כנ"ל הרבה דברים שאני מבקשת ממנו. הוא יכול לשאול אותי המון פעמים אותה שאלה והוא לא זוכר ששאל או מה עניתי. הוא לא זוכר בן כמה הוא, הוא כל הזמן שואל אותי את זה וכל כך הרבה פעמים עניתי לו. אני שואלת אותו מה עשה היום בגן והוא תמיד אומר "לא זוכר" או "לא יודע". אני לא יודעת באמת מה הוא חושב ומה עובר לו בראש. לפעמים הוא מביט בי ונראה לי שהוא "רואה דרכי", כלומר הוא לא ממש רואה אותי אלא שקוע בעולמו והוא מנותק. אני לא יודעת מה הבעיה שלו אבל אני חשה שהוא ילד שונה מאחרים. ההתנהגות שלו מתאימה יותר לילד בן שנתיים ולא לילד בן 4 - הוא עדיין מאוד תינוקי. אני רואה חברים שלו מהגן והם הרבה יותר בוגרים ופקחים. הוא רגיש מאוד ובוכה מכל דבר, פוחד המון וחושש להתנסות בדברים חדשים. איך אנו יכולים לעזור לו ולנו ולהרגיע את עצמינו?

יעל, נשמע שלבנך אולי יש בעית קשב. התאורים שלך של האיטיות, בעיית ההתארגנות, 'שנמצא בעולמו', מעלים את ההשערה שזה יכול להיות זה. אני ממליצה לכם בחום לפנות בהקדם לפסיכולוג התפתחותי/פסיכולוג חינוכי שיעשה לו אבחון, ואז תקבלו תשובה ברורה על מצבו. תקבלו גם הדרכה איך להגיב אליו, ולא בכעס כשתדעו מה הבעיה, תוכלו להפסיק לכעוס עליו. תבינו שיש דברים שלא תלויים בו, שצריך ללמוד איך לחיות איתם הכי טוב. היחסים ביניכם ישתפרו והפגיעה בדימוי העצמי שלו תפסיק במנסיוני, אבחון מאוד עוזר, אל תהססו ואל תחכו בברכה, חלי