חרדה

בתי בת 10 לאחרונה החלה לפחד להשאר בבית לבד אפילו אם זה ל-10 דקות בכדי שאוכל להקפיץ את אחותה לחוג או לחברה, ברצוני לציין כי היא היתה ילדה אמיצה ולא פחדנית, בזמן שהיא מסיימת את בית הספר היא מתקשרת לראות אם אני בבית, ניסיתי לשבת לדבר איתה, בדקתי ביסודיות את כל הכיוונים מדוע היא חוששת, היא ענתה לי שהיא פוחדת מגנבים. ברצוני לציין עוד עובדה תגובותיה כעסניות ביחוד אם מסרבים לתת לה משהו. איך מתמודדים עם הבעיה הזאת. האם המודאגת.

רונית, קראי מה כתבתי לאם לפניך, ליאת, רוב הדברים שם לגבי פחדים רלוונטיים גם לבתך, ויכולים לעזור ספציפית לדברים שאת מספרת על בתך- צריך לברר מה קרה בזמן האחרון שבגללו היא החלה לפחד. הרי היא בת 10, מה קרה פתאום? האם משהו השתנה, אפילו משהו שלא נראה לכם משמעותי, אבל הכניס אותה ללחץ. הפחד שלה מגנבים פעמים רבות קשור לכעס שלה, ואכן את מציינת שהיא מרבה לכעוס. לעיתים הכעס שלא יכול לצאת, 'עושה סיבוב' והילד מרגיש שכועסים עליו, תוקפים אותו, למשל גנבים. הוא מרגיש לא בטוח עם הכעס שלו ועם הכעס עליו. זה לא תהליך לוגי, ויתכן שבמציאות אף אחד לא כועס עליה נורא, אבל זו החוויה שלה. מה שצריך לעשות הוא לברר על מה היא כועסת, לתת לה לבטא את הכעס, בלי להתווכח עם זה נכון או לא, לתת לה להוציא. לעיתים זה מפחיד את הפחדים. במקביל שימו לה גבולות, שיש מצבים שהיא כן תישאר בבית, ותמצאו דרכים שיעזרו לה להרגיש בטוחה בבית. כל רעיון שהיא תעלה הוא טוב, ובלבד שהיא תחזור לתפקד מעט טוב יותר בתחום. נסו את הדרך, ואם לא משתפר, פנו ליעוץ פסיכולוגי, שם ירדו יותר לפרטים, ידריכו אתכם, ואולי גם אותה. בהצלחה חלי

לרונית, תודה רבה על התייחסותך. יישר כח.