בת שנתיים וחצי

שלום רב, הבת שלי בת שנתיים וחצי ובכל יום כשאני באה לקחת אותה מהגן היא לא קופצת עלי כשאר הילדים על הוריהם היא אפילו נותנת לי לרדוף אחריה כדי להוציא אותה מהגן. היא פתאום נזכרת שהיא רוצה לשחק במטבחון או בבובות. הקשר בינינו מאוד חזק ובבית היא כן מחזירה לי אהבה בכמויות, אבל משום מה בגן היא מביכה אותי בפני הגננות שמסתכלות עלי ו"מרימות גבה" מה עלי לעשות? ממה זה בכלל נובע? אשמח לתשובה

רעות, אני מבינה את המבוכה והאי נחת שלך מההתנהגות של בתך. להרגשתך היא לא מראה לך אהבה כפי שהיא אמורה, ואת מרגישה שאפילו הגננות חושבות אולי שמשהו אצלך כאמא לא בסדר אם בתך מתנהגת כך, וזה מוסיף להרגשה הרעה. אני רוצה לומר לך, שלדעתי אין שום פער בין אהבת בתך אליך לבין התנהגותה בגן. יתכן והיא משחקת איתך סוג של משחק שתחזרי אחריה, שתרוצי אחריה ותתני לה את כל תשומת הלב בדרך שלה. יתכן והיא שמחה לקראתך אבל גם כועסת על כך שאת עוזבת אותה (כעס שלא שייך לאהבה) ולכן היא קצת 'מטרטרת' אותך כתגובה. אולי קשה לה במעברים- לעזוב את הגן וללכת, זה קורה להרבה ילדים האם התגובה הזו שלה, שהיא בודקת אותך, רוצה ולא רוצה, מתקשה במעברים מוכרת לך מעוד מקומות? לפי תגובתך אוכל אולי לדייק באבחנתי. בכל מקרה, בינתיים- אני ממליצה לך להצטרף לילדה במשחק שלה. לצחוק ולהנות במשחק המחבואים והתופסת שלכן, כך תרגישי פחות את הביקורת עליכם- יראו שאת לא מתרגשת מהענין, להפך- מחייכת, והפרשנויות יהיו לטובתך. אחרי כמה דקות את יכולה לשים לה גבול שהולכים. אבל הכל ברגיעה וחיוך, זה מה שחשוב. אשמח לשמוע את דעתך לדבריי, חג שמח ,חלי