המשך מפעם קודמת

שאלתי את דעתך בעניין ניגוב טוסיק לבד בגיל 5. תחילה, שמחתי לראות שזה אכן הצפי בגילו של בני ואני מבינה שעלי לעבוד איתו על כך. זה אולי הדבר הטוב שיצא מכל הסיפור עם הגננת, שהיא העירה אותנו בעניין. עם חלוף הימים גיליתי, לצערי, שחבל על כל מילה שהחלפתי עם הגננת. היא עסוקה מאוד בלהראות לי כמה היא צודקת ואני טועה ואינה מתעסקת עם מבחן התוצאה- שהוא לא מוכן לעשות קקי בביה"ס. אני לא אלאה אותך בפרטים, אבל זה נעשה מכוער. לדוגמא: אמרתי לה שלא היתה צריכה לכעוס עליו והיא אמרה שהיא לא כעסה. והוסיפה :"זו המילה שלי מול המילה שלו". אני לא מאמינה לה בכך כי מבחן התוצאה קובע. רק כשאני מבקשת היא אומרת שהיא תשתף פעולה אבל אין כל יוזמה מצידה. יש לי כל כך הרבה דברים לומר לה, ואני יודעת שאני צודקת במאה אחוז. אני גננת ואמא והעין שלי חדה מאוד. כשאני טועה אני יודעת לבקש סליחה. אבל פה יש מצב מסובך. זה כל כך מפתה לפוצץ את העניין ולהוכיח לה את טעותה, ללכת לאחראים עליה ולספר הכל, לא רק מה שקרה, אלא גם שכעת, היא מתנגחת בי ובודקת אפשרויות להראות לי שהיא צודקת. החלטתי שלעת עתה, אקבל את הצעתך לא לתקוף ולבקר אותה, אלא להתמקד בפתרון הבעיה. אבל אני כועסת שהגננת גרמה לכך ואני כועסת כשאני יודעת שאני צודקת וזה קשה לשתוק במצב כזה. איך עלי להשקיט את עצמי? מה טוב יצמח מזה שאני אוכיח לה את טעותה? אני גם חוששת שהיא תתנכל לבני (למרות שאין לי הוכחה לכך שהיא לגמרי קוקו). דעתך בבקשה. אגב, קראתי את תגובתך להתקשרות שלי עם רוזאן. רציתי לבקש סליחה אם התבטאתי לא יפה כלפי תגובתך אליה (בעניין השפות בבית). הגבת על דברי באצילות, דעי לך שלמדתי ממך משהו. שמחתי לתרום לרוזאן מהניסיון והידע שלי בעניין, אני חושבת שממש עשיתי לה סדר בדברים. תוכלי לעזור לי לעשות סדר אצלי במחשבות ??? המטרה: פתרון הבעיה עם בני, באופן שיפחית את התגוננות הגננת ויהפוך אותה לבת ברית שלנו. הכיצד? תודה מראש טל

למה אני לא נרגעת מכך שאני פשוט יודעת שאני צודקת, למה יש לי את הצורך גם להראות לגננת שאני למעשה צודקת? בגלל שהיא לא מודה בטעותה (אפשר לחשוב, היא תישלח למאסר?) היא גררה אותי למאבק המיותר הזה. זה מטריף אותי.

טל, אני כל כך מבינה את הזעם שלך. הגננת עשתה נזק לילד שלך, ואת למעשה 'בידיים שלך'. זו תחושה איומה של חוסר אונים, שאת לא יכולה לעשות את הדבר הנכון לדעתך, את לא יכולה לסמוך עליה, את יודעת בודאות שהיא טועה, וגם לא מקצועית (על ההתנגחות הזו איתך היא בהחלט לא מקצועית) ולמרות כל זאת- היא הגננת, ואת חייבת לשתוק כדי לא להרע את המצב. מהקצת שלמדתי להכיר אותך מהתכתובת באתר, את אדם יסודי ומקצועי, לוקחת דברים מאוד ברצינות ובהגינות, ומטריף אותך לדעתי שאחרים לא כאלו, במיוחד כשזו הגננת של הבן שלך. שאת מפקידה בידיה את היקר לך מכל, והיא פוגעת בך ובו. האם דברי מתארים את תחושותיך? אם כן, או קרוב לכן, אז פרגני לעצמך שהרגשות שלך הם הכי טבעיים ומתבקשים מהמצב. לכן את לא נרגעת, ולכן לדעתי נגררת למאבק הכוח הזה. אבל!!! עם כל הקושי שבעניין את חייבת להיות הראשונה מבין שתיכן שתתעלה על עצמה ותגיב במקצועיות ובעניניות לטובת הילד שלך. ראי בה מישהי שזקוקה ליחס טיפולי ממך. היי חכמה ממנה והובילי אותה למטרה, שתוכל לחזק את בנך בגן שיצא מהמילכוד. אם צריך לחזק אותה, להתחנף מעט, להדריך אותה אבל בדרך שהיא תרגיש שהיא המובילה והחכמה- שיהיה. מה שחשובה היא התוצאה. אם תרצי 'לסגור איתה חשבון' את יכולה לעשות את זה גם מאוחר יותר, וכשהאש מתקררת. אז אפשר לחשוב ולתכנן, ותמיד יש זמן. אני מציעה לך בנוסף לתקשורת איתה לתעד את הדברים. רשמי מועדים, ותכני שיחות, ומה נעשה ומה לא. המעקב גם יעשה לך סדר, יעזור לך לראות את הרצף וימקד אותך למטרה. אחר כך זה יכול לשמש אותך אם תרצי בכל זאת להתלונן או לעשות משהו. מנסיוני זה יעיל. מקווה שעזרתי, ותודה על התגובה לתכתובת עם רוזאן. אני כאן, ואשמח אם תעדכני אותי. חלי