הרגלי אכילה בסופ"ש

ושוב אני ושאלותיי :) אביגיל בת 3 (כרגע בת יחידה) ושמנו לב שבסופי השבוע, בזמן הארוחות המשפחתיות (בעיקר שישי בערב ושבת בצהריים) היא פשוט לא נוגעת באוכל. יש לציין שבמשך השבוע, הן בגן והן בבית המצב אחרת - היא אוכלת ולא משתמשת בארוחה "ככלי" לתשומת לב. דווקא בסופ"ש, ההזדמנות הדי יחידה שלנו לשבת כולנו יחד כמשפחה, היא משחקת, עושה מיניפולציות וכו'. בהתחלה הייתי מתרגזת מאוד, מפעילה סנקציות, וממש רודפת אחריה (אפילו מאכילה אותה) עד שאמרנו - די! ילד לא נישאר רעב, ואם כן, כך תלמד. לאחרונה באמת הורדנו הילוך. אם היא לא רוצה לאכול אנחנו לא רודפים אחריה יותר, לא מעירים ולא מספקים לה תשומת לב בעניין כמו שהיה עד לא מזמן. אני מניחה שהשינוי בלו"ז הרגיל אולי משפיע עליה, מצד אחד אולי רוטינת "הארוחות המשפחתיות" לא אופיינית באמצע השבוע, אבל מדובר בהרגל קבוע לסופי השבוע - כך שזוהי כן איזושהיא מסגרת שמוכרת לה. גם הבדלי השעות של הארוחות לא משמעותיות לעומת אמצע השבוע. היכן הבעיה? כיצד להביא אותה למצב שבו היא אוכלת ולא עושה "דווקא"? ד"א - בפעם האחרונה היא ביקשה לאכול אחרי שכבר פינינו את השולחן רק כי ראתה את אבא שלה אוכל קינוח שגם היא רצתה (והיא כבר יודעת שרק בסופי שבוע אני מרשה לקנח ורק אחרי האוכל) אנחנו מצידנו הסברנו לה שמאוחר מידי - לאחר פינוי השולחן לא מגישים שוב אוכל. מה דעתך? פעלנו נכון? תודה, פנינה

פנינה, אני חושבת שמה שחשוב בשלב הזה שלה הוא להקנות לה הרגלים. לא ממש משנה כמה היא אוכלת, אבל חשוב שתלמד לשבת אתכם ליד השולחן. כי זה מפגש משפחתי חשוב. תגידו לה את זה. אפילו שתביא צעצוע או ציור אבל שתשב אתכם. כמובן שהיא מוזמנת לאכול, ותגישו לה את האוכל. חשוב שהיא תדע מה מצפים ממנה- לשבת ליד השולחן. כמובן שאם היא מתעייפת אפשר לשחרר אותה, היא רק בת שלוש, והיא יכולה לחזור. אבל שתראו שהיא משתדלת. לגבי החלטתכם עם הקינוח.אין נכון ולא נכון. נשמע שהגבתם מכעס ואולי זה לא ממש רצוי, בו בזמן התגובה מלמדת אותה גבולות וזה חשוב. נסו לא להכנס איתה למאבקי כוח, היו ברורים בדרישות, והקפידו עליהן. מעבר לכיוון ההתנהגותי שנתתי, שווה לחשוב למה היא צריכה לעשות דווקא, יש לה סיבה למשוך את תשומת ליבכם בצורה זו? יש לה משהו להרוויח ממשהו? אשמח לשמוע את מחשבותיך... חלי