התנהגות של ילד בן 12

שלום לך חלי ברק-שטיין, יש לי 4 ילדים.והתגרשתי לפני 10 חודשים ושנה וארבעה חודשים הייתי פרודה...הבת הגדולה נשואה כבר, הבן השני לומד כבר במכללה, לא בבית, וגרים איתי בתי בת ה-21 והבן הקטין בן 12. אביו חי כבר כמעט שנה וחצי עם אישה שהיתה חברה שלי בעבר ועוד לא גרושה. בני הצעיר ,אולי כתוצאה מהמצב, וגם אולי כיוון שכבר התחיל את גיל ההתבגרות, מרשה לעצמו הרבה דברים..והאמת שזה לא הכי נעים לי לכתוב פה בפורום, אבל גם אין לי כל כך עם מי להייעץ ולקבל הדרכה איך לנהוג איתו.. הוא צועק עלי לפעמים, ומאיים עלי..ושובר לפעמים דברים, ואיים עלי כמה פעמים להתקשר למשטרה.. וכיוון שבעירי היו הטרדות מיניות בילדים ע"י אנשים שהם לא בסדר.. הוא מפחד להשאר לבד, אז אם אני רוצה לצאת בערב, אני צריכה להביא לו בייבי-סיטר..וזה דבר שלפעמים מקשה עלי בתקציב.. כי אני לא מקבלת מאביו מזונות גבוהים. ואפילו לדוגמה הבוקר..שזה שבת..רציתי ללכת לחברה..ולא הסכים להשאר לבד. וניסיתי גם את הדרך לא לענות לו ולהתעלם מההתנהגות שלו..אבל זה לא תמיד הולך.. וגם ניסיתי להסביר לו שכמו שהוא הולך לחברים או מביא חברים..גם לי מגיע לצאת.. אני לא יודעת אם זה שייך למצב רוח..או לעשות דווקא..או שיש אולי דברים בגו' שאולי לא הבנתי.. אני רק יודעת, שלפעמים גם לי מגיע לצאת..וסה"כ השבת הוא לא היה צריך להיות איתי.. וכן זה נכון שאם הוא נמצא איתי, אני צריכה להשגיח עליו..אבל גם לבן אדם מבוגר מגיע לצאת ולא לשבת בבית. וגם הסברתי לו שהוא לא יכול לקבל הכל. ואני עושה הרבה דברים בשבילו..וכן הוא הבן שלי..ואני אוהבת אותו מאוד ואני עושה מכל הלב..אבל בן אדם..גם מרגיש צורך לצאת..כדי לא להרגיש חנוק.ובאמצע היום, בלעדיו אני לא חושבת שבגילו הוא צריך בייבי-סיטר..זה לא ערב..וילד בן 12 יכול להשאר לבד בין שעה לשעתיים.. בבקשה עזרי לי איך לנהוג איתו, איך לדבר איתו..כדי שדברים יתחילו להשתפר.. מקווה לתשובה מהירה, אם זה אפשרי.. בתודה מראש, iaara

אנסה בהחלט לעזור, אני מרגישה את הלחץ והמחנק שאת נמצאת בו. גם הגירושין, גם הבחירה של בעלך לשעבר בחברה (לשעבר שלך), גם הקשיים עם הבן, ובודאי עוד ספיחים נלווים של המשבר שאת עברת ועוברת. לא פלא שאת רוצה לצאת להתאוורר. זה בהחלט הגיוני, ובהחלט זכותך המלאה. למה בנך מתנהג כך? יתכן שהוא כועס עליך, לא מסיבות הגיוניות דוקא, אולי כי לא היית מספיק חזקה בעיניו להחזיק את אבא, אולי קל לכעוס עליך יותר מאשר עליו, והכעס צריך לצאת על מישהו, אולי הוא בעצם חרד מפרידה ממך, בגלל הפרידות והזעזועים שעבר. אולי זו דרך שלו לשלוט בך במציאות בה על רוב הדברים אין לו ממש שליטה. ואולי זה גיל ההתבגרות שעושה אותו יותר חצוף וכועס. יכולים להיות הרבה הסברים להתנהגותו, ובהחלט נדמה שהוא בלחץ רב. אם אפשר היה למצוא מקום בשבילו שיוכל לדבר ולעבד את תחושותיו (טיפול כלשהו) זה היה עוזר לו. ובינתיים, מעבר לכל ההסברים, את צריכה לשים לו גבולות ברורים. אם בערב את לא שקטה לעזוב אותו- קחי בייבי סיטר, ואם את שלמה עם היציאה שלך בצהריים- הודיעי לו וצאי. הוא יסתדר. אותו דבר לגבי ההתנהגות- על חלק מהדברים תבליגי (אולי על טון הדיבור) אבל על אלימות תגיבי חריף וישיר- שאת לא מוכנה לכך. הוא יבין את המסרים כשיהיו ברורים. מעבר לכך חשוב שתנסו לדבר, שיגיד לך במצב רגוע מה מציק לו אולי הדיבור ירגיע קצת. האם אין מי שאת יכולה להתייעץ איתו למספר פעמים כדי להתארגן עם תמיכה בהתמודדות עם הילד? זה היה מאוד עוזר. עדכני אותי איך מתקדם, בהצלחה, חלי