איך להתייחס לאמירות?

שלום, אנו הורים לשלושה - בת 7 וחצי\ בן 5 ובת שנה וחצי, לידה צפויה בעוד 4 חודשים. השאלה היא לגבי הבן - יש לו נטיה לראות דברים בשחור-לבן, ויותר בשחור. היום היינו במשחקיה ענקית, במשך שעתיים. שלושתם נהנו, צחקו, קפצו והשתוללו. הודענו שצריכים לעזוב בעוד 10 דקות - הגדולה הגיבה ב"אני רצה להספיק עוד,, הבן התחיל ליבב "היינו רק דקה, אוף היה משעמם, בשביל מה צריך את זה, שיסגרו כאן..." וכו'. לאחר שדיברנו על כך שלפעמים מרגישים רע כמו המספר 1 ולפעמים מצוין כמו 10, הגדולה אמרה שלה היה 9, והיה כיף. הבן אמר בקול מיבב "היה לי 5". בבית במקלחת הוספנו לדבר והוא שינה את מה שאמר והוסיף "התכוונתי שהיה 1 לעזוב, הלוואי שהייתי גר שם". התחלנו להרגע אבל אז הוא אמר "הכל משעמם לי,, בשביל מה צריך את העולם הזה, אני כבר יעזוב את הבית מהר". ושוב נלחצנו... צריך לציין כי הוא ילד מאד נבון, יש לו פער בולט בין היכולת השכלית לרגשית - הגננת כבר הודיעה לנו שמבחינה שכלית הוא מתאים לכיתה ב אך רגשית הוא "בן 5 טיפוסי", כדבריה - נעלב מהר, רודף צדק בקיצוניות, מתקשה להמתין לתורו וכו'. השאלה היא - כיצד להתמודד עם אמירות כאלו? האם הוא בדכאון? אין שינוי מבחינת התנהגותו בבית או בגן, עדיין מדי פעם התפרצויות בכי וכעס, לפעמים בלי כל סיבה... האם לפנות ליעוץ? תודה וסליחה על האורך אמא מודאגת ואוהבת

אמא יקרה, אני יכולה להבין את דאגתך, את רוצה שיהיה לבנך הטוב ביותר והוא מתלונן ולא מרוצה. את יכולה להבין, שהיכולת השכלית הגבוהה שלו שמתלווה אליה עולם רגשי סוער (שני הנתונים הם מולדים כנראה) יוצרים עבורו התמודדות לא פשוטה. התלונות והפסימיות הם חלק מהתופעה. אין טעם לכעוס עליו או להתאכזב. אתם אמורים לאט לאט ללמד אותו טכניקות של ויסות עצמי. לא להתרגש מהסערות הרגשיות, אלא לעזור לו להרגיע אותן כמה שיותר מהר. משפטים אמפטיים כמו: "אתה שונא כשמקלקלים לך" , השיטה של הסקלה עוזרת, תוכלו להשתמש בה בשיטה של 'מה צריך לעשות כדי שתרגיש 5 או 6'? כך יוכל לזהות ולווסת את רגשותיו. אני מפרטת הרבה בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע' בפרקים העוסקים בעולם הרגשי. אם תרגישו שאתם לא מתקדמים לבד, אתם בהחלט יכולים להרוויח מיעוץ פסיכולוגי, ואולי לפרק זמן מסוים גם טיפול בשבילו. בהצלחה, חלי