כסיסת ציפורניים

שלום חלי! בתי בת חמש ובערך לפני כשנה התחילה לגרד את הציפורניים בעזרת הציפורניים. לאחר מכן היא לאט לאט עברה לשים את האצבעות בפה והתחילה לגרד את הציפורניים בשיניים, מה שנקרא לכסוס ציפורניים. יש לציין שי לה אח בן שנתיים ואני כרגע בהריון. לא שמתי לב לשינוי משמעותי בהתנהגותי כדי שאוכל להגיד שמשהו משפיע עליה. כמו כן אני לא מקשרת את הנושא לאיזשהו מתח שיש לה. מה אפשר לעשות על מנת שזה לא יחמיר? או שזה כבר מאוחר מידי? אני משתדלת לא להעיר לה על זה, ולא תמיד מצליחה. מהכרות קרבוה של אחות שכססה ציפורניים, אני יודעת שמי שמתחיל, אף פעם לא נגמל, גם לא בשנות השלושים לחייו. מה עושים? אובדת עצות. תודה חגית

חגית, אני מרגישה שאת מתוחה מאוד סביב כסיסת הציפורניים, בעיקר מהחרדה שזו תופעה שתלווה אותה שנים. אז ראשית, רציתי לומר שיש ילדים שכוססים ציפורניים בגיל צעיר, ומפסיקים בגיל מאוחר יותר. לא כולם ממשיכים שנים כמו שאת מתארת אצל אחותך. שנית, כסיסת ציפורניים אכן מתחילה ממתח. עצם העיסוק בציפורניים ובפה פורק מתח. אחרי תקופה זה הופך להרגל, והרגל אכן קשה יותר לשנות. אני חושבת שמקור המתח של בתך אולי קשור להריון המתפתח, זה בודאות משפיע עליה גם אם אתם מתיחסים לנושא בצורה הטבעית והטובה ביותר. וגם אח בן שנתיים שתופס תשומת לב, ואולי עוד ענינים משלה. אני מציעה לכם לדבר איתה על התחושות שלה, לשאול אם משהו מציק לה, להגיד לה שאולי ההריון מלחיץ, אולי יש לה שאלות. לדבר איתה חופשי בנושא, גם אם בעיניכם אין בעיה, ולראות איך היא מגיבה. דיבור משחרר לחץ. עוד על איך לדבר עם ילדים על הרגשות שלהם תוכלי לקרא בספרי 'בגובה העיניים לדבר עם ילדים'. לגבי כסיסת הציפורניים עצמה, אין טעם להעיר ולכעוס, זה רק מכעיס יותר. אפשר להגיד שרוצים שתפסיק, להציע לה לשחק עם דברים אחרים בידיים או בפה (כדור נמעך למשל) ולראות איך מתקדם. טפלי בנושא בעניניות, עם כמה שפחות לחץ. אשמח לשמוע איך מתקדם. בהצלחה, חלי