אלימות

ילדתי בת שנתיים וחודשיים. בתקופה האחרונה היא התנהגותה נעשתה אלימה בגן היא מרביצה לילדים ללא כל סיבה. בבית יש לה התקפי זעם והיא פשוט מתחילה לזרוק חפצים. אני לא יודעת כיצד להגיב? כי לאומר אסור ולהסביר לה לא עובד.

שלום שגית, אין לי ספק שההתנהגות של בתך מטרידה אותך וגורמת לאוירה לא נעימה בבית ונשמע שגם בגן. לא לחינם נחשב גיל זה ל"גיל שנתיים האיום" ול"גיל ההתבגרות הראשון" - סביב גיל שנתיים הילדים הופכים עצמאיים יותר, רוצים לעשות יותר דברים לבדם, לבדוק את הגבולות בינם לבין הוריהם בפרט והסביבה בכלל. הרבה פעמים כוללות התנסויות חשובות אלה גם תוקפנות, התקפי זעם, מעשי "דווקא" וכדומה, גם בגלל שיש פער בין הרצון הרגשי להיות גמרי עצמאי לבין היכולות השפתיות והמוטוריות שטרם בשלו. את צודקת שאין טעם להסביר, מה שכן חשוב זה לשים את הגבולות להתנהגות שאינה מקובלת עליהם - להרחיק מהמקום, לקחת את החפץ מהיד והכל באופן רגוע ועם הסבר כמה שיותר תמציתי: "אני יודעת שאת רוצה עכשיו X אבל אי אפשר כעת" זהו. אם היא מתחילה לצרוח לומר בשלווה שאת מבינה שלא נעים לה עכשיו ואת תוכלי להתייחס אליה כשתרגע. לא להסחף אחר התקף הזעם שלה אלא לתת לה דגם להתנהגות שלווה ומאופקת. ההסברים ממש לא מעניינים אותה, אך כאמור חשובים הגבולות הברורים והעקביים. במקביל, מאד חשוב לחזק התנהגויות חיוביות (אני תמיד בעד חיבוק ומילות שבח ולא פרסים ומתנות). האם הכיוון ברור? נראה לך שתוכלי לנסות? כל טוב, סיגלית אבירם MA ייעוץ חינוכי לגיל הרך