פחדים אצל תינוקת בת שנה +3 חודשים

שלום וברכה, אודה לעזרתך: ביתי מגיל 10 חודשים נכנסה לגן פרטי, כ- 10 תינוקות. כיום, לאחר 5 חודשים בגן עדיין ברוב הפעמים בוכה כשאני משאירה אותה בגן, כניראה כמו הרבה ילדים. לא בכי היסטרי, אלא רצון שאשאר איתה או שאקח אותה. לאחרונה אמרו לי בגן שכשאשר נכנסים גברים לגן (אבא של ילד) היא נבהלת ופוחדת מאוד ורצה לכיוון הגננת. כנ"ל כשהגיע צלם לצלם את הילדים, היא הייתה מבוהלת מאוד. כשהיא איתי זה כמעט ולא קרה. בגן פגשתי את אחד האבות שאמר לי שהוא נכנס עם כובע קסקט והיא פחדה ובכתה... בבית היא לא פוחדת מאורחים, אך לוקח לה זמן כחצי שעה עד שהיא מתרגלת אליהם ומשחקת איתם. בבית - לפני מס' חודשים כשהיא הייתה שומעת את רעש המפתחות והמנעול בדלת היא הייתה מיד שמחה ורצה כיוון שידעה שאבא הגיע חזרה הביתה מהעבודה (אגב, בת יחידה). בחודשיים האחרונים לערך, זה לא קורה. היא שומעת את המנעול של הדלת או את הנקישות ומיד נבהלת וקופצת לעברי בבהלה, עד שרואה שזה אבא נכנס הבייתה ומיד רצה בשמחה גדולה אליו. כשהייתה בת 4חודשים לערך, פגשה בבעל של חברה שהוא גבוה מאוד והייתה גם מבוהלת וגם באחי שהוא גבוה מאוד. היום זה קורה פחות. אבל בגן עדיין זה קורה לדברי הגננת. זה די מלחיץ ומפריע לי ואני לא יודעת מה לעשות. מיותר לציין שביקור אצל הרופא גם קשה לה מאוד, אבל זה לא פחד דומה, אלא הידיעה של הבדיקה שתיכף תגיע (אוזניים וכו'..) אשמח לשמוע את דעתך בעניין, מה אני יכולה לעשות לעזור לה? בסה"כ ילדה מאוד מאוד חייכנית וצחקנית. בבית כשהיא איתנו, היא כמובן לא פוחדת ולא מבוהלת והכל בסדר. הולכת לישון בסדר (בוכה קצת אבל לא נורא). וכשהיא איתי במשחקיה, היא משחקת במגלשה ולא מראה סימני פחד מיוחדים.

לא רגישה לרעשים, הבית עובד כרגיל כשהיא ישנה. ועוד דבר: אבא ואמא היו פחדנים מאוד כשהיו קטנים (לאמא זה עדיין לא עבר) אבל משתדלת תמיד לא להראות לילדה את פחדיי, וכך עשיתי גם בתקופת ההיריון.

שלום אתי, ההתנהגות שאת מתארת מתאימה מאד לאחד הפחדים הנפוצים והטבעיים ביותר בינקות והוא פחד מזרים (שמגיע הרבה פעמים "בשילוב" חרדת נטישה). בערך מגיל חצי שנה הפעוט מבחין היטב בין אנשים מוכרים שלידם הוא חש בטוח ומוגן לבין אנשים זרים שהוא לא מכיר. לאנשים זרים מגיב הפעוט בבכי ו/או הצמדות חזקה להורה. עד גיל שנה וחצי תופעה זו נחשבת תקינה במהלך התפתחותו הרגשית של הילד. ציינת שגברים הם ש"מפעילים" את הבכי, מה קורה בקרבת נשים זרות? האם הילדה מבלה יותר זמן איתך מאשר בעלך? אם כן, יתכן שהיא עושה סוג של הכללה לכל הנשים כמוכרות יותר ולכן היא פחות מגיבה לידן. טוב שאת מודעת להשלכות של פחדייך שלך על בתך, אין ספק שילדים קולטים אותנו ואת כוחותנו/חולשותנו גם ללא מילים. שימי לב האם את משדרת לה גם באופן לא מילולי את החששות שלך. המשיכי לעקוב אחרי התנהוגתה ואם זה הפחדים לא חולפים בעוד מס' חודשים, יתכן שכדאי לגשת לייעוץ מקצועי של פסיכולוג ילדים/התפתחותי כל טוב, סיגלית אבירם יועצת חינוכית לגיל הרך MA