שינה עם ההורים בגיל 9

בני בן 9. הוא ילדנו השישי שנולד בהפרש של 9 שנים מאחותו. עד גיל 7 השכבתי אותו במיטתו כשאני מרדימה אותו כשאני איתו המיטה שלו. בשאר הלילה הוא ישן במיטתו. בגיל 7 החלטנו שהוא יילך לישון במיטתו, לבד. הוא הסכים לכך, אבל דרש שנשאיר אור דולק עד שיירדם ואם יתעורר יוכל לעבור אלינו. הסכמנו לכך, אבל לאט לאט הפך העניין לשיגרה ובכל לילה הוא עובר אלינולחדר. יש לציין שהוא לא ישן איתנו במיטה אלא יש בחדר מיטה נוספת. השאלה היא האם זה מזיק לילד? לנו זה לא מפריע כי הוא מגיע באחת לפנות בוקר, וכאמור לא ישן איתנו ממש.האם ייתכן שהוא ייגדל ופשוט יפסיק לעבור אלינו או יש צורך להיות אקטיביים? ושוב האם זה נורא כל כך?

רותי, לא קל לענות חד משמעית. נורא זה לא, כי יש כל מיני סגנונות שונים של נהלי שינה בבתים של אנשים. רצוי, זה לא כל כך רצוי להתפתחות של הילד שאמור בהדרגה לישון לבד בחדרו. גם לא כל כך רצוי לאינטימיות שלכם, ולמסר כלפי הילד, שגם להורים יש את החדר הפרטי שלהם. ברור, שהוא צריך לחזור לישון בחדר שלו, כל הלילה. כמה מהר ובנחישות יש לבצע את המעבר? תלוי בכם. אם הילד מתפקד היטב בכל שאר תחומי החיים, לימודית, רגשית חברתית. אם אתם לא רואים ביטויים בולטים של חרדה, תלותיות, תוקפנות. אז לכו בקצב שלכם. ובכל זאת הייתי ממליצה לציין מועד בו הוא מתחיל לישון לבד. אחרי החגים, חנוכה, יומולדת שלו. להדגיש שהוא גדול, ויכול, וזה חשוב, ולהיות חזקים ונחושים ביישום השינוי, שכנראה לא יהיה קל. אם יש קשיים נוספים, הייתי ממליצה בחום ללכת להתייעץ ולקבל טיפול שיעזור לכם ולו להפסיק את השינה הנוספת, ואת הקשיים הנוספים. בהצלחה, אני כאן לשאלות נוספות