ילד בן 3 בתהליך גמילה

ילד בן 3, שנה שנייה בגן, האבא עובד בהייטק, האמא שומרת בבית על האח בן השנה. הילד מגיע לגן בשעה 9 והולך ב 12:30. ילד מפותח מאוד מבחינה קוגנטיבית ויודע היטב מה שהוא רוצה. הילד מסתגל בצורה לא מהירה- גם לתהליך הקליטה בגן, גם לשינויים במהלך היום- לחוגים, למשחק משותף עם הילדים ועוד. הילד נקי מאוד, לא אוהב להתלכלך. (נרתע ממרקמים כמו חול, קצף גילוח) במהלך חופשת הקיץ האמא גמלה את הילד בבית. לפי דברי ההורים הילד לא מפספס בבית בכלל. בגן הוא לא מוכן לשבת על השירותים . האמא הציעה להביא לו סיר. בימים הראשונים של השנה שידלתי אותו לעשות פיפי בסיר ע"י מתן חיזוקים, פרסים, דיבורים ועוד. הילד הסכים אך תהליך זה היה מלווה בבכי בבית- שהילד לא רוצה לבוא לגן. לאחר שיחה עם ההורים בה הסברתי להם שהילד עדיין לא בשל והלחץ בעניין הפיפי גורם לו לא לרצות להיות בגן, החליטו ההורים שנשאל אותו בכל פעם אם הוא רוצה ללכת לסיר ואם הוא לא ירצה, שיעשה במכנסיים. כבר שבועיים הילד עושה פיפי במכנסיים, מתאפק שעות ארוכות ופעם ביום מסכים לעשות פיפי בסיר. האמא שאלה אותי היום האם יש אפשרות שהיא תגיע לגן במהלך היום כדי לקחת אותו לעשות פיפי בסיר. מה המלצתך? איך לנהוג עם הילד? לדעתי הצעד הנכון הוא להלביש לו תחתוני חיתול, לא להזכיר את עניין הפיפי כלל למספר שבועות ואז בנועם וברוגע להתחיל תהליך גמילה מחדש בגן. האם זה נשמע לך? אני חוששת שיהיה לחץ מצד ההורים לגמילה עכשיו (האמא מתוסכלת מכמויות הכביסה שמצטברות בכל יום).

ראשית, רציתי להחמיא לך על התאור המקצועי שלך את המקרה. היה נעים לקרא. שנית, אני שותפה להרגשתך שמקור הבעיה הוא לחץ של ההורים עליו, יתכן שעומס הכביסה, ויתכן שעומס הטיפול בשני ילדים קטנים, רוצים שהוא כבר יתבגר, והוא לא מגיב טוב ללחץ. הייתי ממליצה לאמא לפעול בדרך שהצעת, תחתוני חיתול ולעזוב אותו. לדעתי צריך להמליץ להורים להתיעץ עם מומחה בתחום- פסיכולוג התפתחותי, או כל דמות אחרת בקופת חולים שמתמצאית. אני מקווה שיקשיבו לך, כי הרבה תלוי באמון שלהם כלפיך, שלא ירגישו (שלא בצדק כמובן) שאת מחפשת חיים קלים או שאת בדרך כלשהי נגדם. כשאת משוחחת איתם, תתיחסי לנקודה הזו, ותשקיעי ביצירת האמון ביניכם על בסיס הנסיון והמקצועיות שלך, ועל בסיס זה שאכפת לך מהילד. זה לא פחות חשוב מתוכן הדברים שלך. בהצלחה, אני כאן להמשך, חלי

ראשית, רציתי להחמיא לך על התאור המקצועי שלך את המקרה. היה נעים לקרא. שנית, אני שותפה להרגשתך שמקור הבעיה הוא לחץ של ההורים עליו, יתכן שעומס הכביסה, ויתכן שעומס הטיפול בשני ילדים קטנים, רוצים שהוא כבר יתבגר, והוא לא מגיב טוב ללחץ. הייתי ממליצה לאמא לפעול בדרך שהצעת, תחתוני חיתול ולעזוב אותו. לדעתי צריך להמליץ להורים להתיעץ עם מומחה בתחום- פסיכולוג התפתחותי, או כל דמות אחרת בקופת חולים שמתמצאית. אני מקווה שיקשיבו לך, כי הרבה תלוי באמון שלהם כלפיך, שלא ירגישו (שלא בצדק כמובן) שאת מחפשת חיים קלים או שאת בדרך כלשהי נגדם. כשאת משוחחת איתם, תתיחסי לנקודה הזו, ותשקיעי ביצירת האמון ביניכם על בסיס הנסיון והמקצועיות שלך, ועל בסיס זה שאכפת לך מהילד. זה לא פחות חשוב מתוכן הדברים שלך. בהצלחה, אני כאן להמשך, חלי

ראשית, רציתי להחמיא לך על התאור המקצועי שלך את המקרה. היה נעים לקרא. שנית, אני שותפה להרגשתך שמקור הבעיה הוא לחץ של ההורים עליו, יתכן שעומס הכביסה, ויתכן שעומס הטיפול בשני ילדים קטנים, רוצים שהוא כבר יתבגר, והוא לא מגיב טוב ללחץ. הייתי ממליצה לאמא לפעול בדרך שהצעת, תחתוני חיתול ולעזוב אותו. לדעתי צריך להמליץ להורים להתיעץ עם מומחה בתחום- פסיכולוג התפתחותי, או כל דמות אחרת בקופת חולים שמתמצאית. אני מקווה שיקשיבו לך, כי הרבה תלוי באמון שלהם כלפיך, שלא ירגישו (שלא בצדק כמובן) שאת מחפשת חיים קלים או שאת בדרך כלשהי נגדם. כשאת משוחחת איתם, תתיחסי לנקודה הזו, ותשקיעי ביצירת האמון ביניכם על בסיס הנסיון והמקצועיות שלך, ועל בסיס זה שאכפת לך מהילד. זה לא פחות חשוב מתוכן הדברים שלך. בהצלחה, אני כאן להמשך, חלי