ילד שאומר שיש "גננת שמרביצה"

שלום, בני בן 3 וחצי בגן פרטי. ילד מאוד חכם. כאשר גיסי הסיע את הילד לגן דבריו עוררו בו חשד. הילד אמר באופן ברור שאינו רוצה ללכת לגן כי "יש שם גננת שמרביצה". גיסי סיפר לי את זה ואמר לי לבדוק מייד. מדבריו של הילד עולה כי מדובר באחת הסייעות(בשביל הילד-כולן גננת). בדקתי זאת מול מנהלת הגן. אמרה שאותה סייעת בכלל שייכת לתינוקות ואין קשר בינהם. ואכן זה נכון. אבל כבר מלפני שנה נדלקה לי נורה אדומה כלפי אותה סייעת. לא יודעת היה נדמה לי שהיא עצבנית. אבל מכיוון שאינה קשורה לבני באופן ישיר- לא התעמקתי בזה. חשבתי שאולי שאני טועה. כעת, מנהלת הגן והמטפלות מכחישות מכל וכל וטוענות שבגיל זה ילד יכול להמציא. ובמקרה שלי אולי הילד כל-כך נהנה מהנסיעה עם הדוד "שהמציא תרוץ" לא ללכת. ואז אמר מה שאמר. יש לציין שללא קשר לילד יש לעיתים אמירות שמותירות אותנו פעורי פה! למשל- הילד מטופל אצל ק.תקשורת פעם בשבוע. בד"כ הוא מגיע בבוקר טיפה עייף ולוקח לו זמן להסתגל. לטיפול האחרון הוא הגיע "בכושר" ושיתף פעולה כבר מהתחלה. כשאבא שם אותו באוטו והתחיל לנסוע הילד אמר : "אבא, נכון שהיום הייתי שונה מתמיד?" ממש כך- במילים הללו! אז ייתכן שילד כזה שחושב "כמו גדול" יגיד דברים כמו: אני לא רוצה ללכת לגן כי הגננת מרביצה- כי הוא ילד מאוד מתוחכם ויודע מה צריך להגיד- בשביל להתחמק מללכת לגן? ייתכן?

דנה, אענה לשאלתך, ובנוסף- עייני בשאלה לפניך שעוסקת בנושא ממש דומה. יתכן שתשובתי שם תסייע גם לך. לדעתי, דברי הילד שווים התיחסות, גם אם הם חוויה בלבד. תגובת הגן שהיא מתגוננת והודפת- לא לטעמי. לדעתי זה לא מקצועי. דבריו של הילד שווים בירור. כמובן שאם התלונה חד פעמית, ולא ניכרים אצל הילד סימני מצוקה ונסיגה- אין טעם לעשות עניין גדול מהדבר. אבל אם התלונה חוזרת, ויש ביטויי מצוקה אתם אמורים לסייע לו. שידע שמקשיבים לו ומאמינים לו. או שתבדקו מול הגן, או תעזרו בפסיכולוג, או שתעבירו אותו לגן אחר. עקבו אחרי המצב, אני כאן לעדכון, חלי

אנחנו כמובן נתייעץ גם עם הק. התקשורת ועם פסיכולוגית ילדים. חייב לברר. אבל באופן כללי ניכר שהילד חוזר שמח מן הגן ואוהב את המטפלות. בכל אופן-העברתי לגן מסר ברור שהילד מספר כל מה שקורה בגן כך ש... שיזהרו!