דילגת עליי-מצרפת שוב

שלום רב, הנני נמצאת בחודש השישי להריוני השני, יש לי בן בן 3.3 שנים. הוא ילד מאוד בוגר לגילו בעל כושר הבעה מדהים אך לאחרונה הוא נהיה אמוציונאלי בצורה מוגזמת, כאשר מכל הערה שמעירים לו הוא נפגע ומייד פורץ בבכי גם אם מרימים עליו את הקול כאשר עושה דבר שאסור, מייד מתפרץ בבכי ואף מסביר כי הוא בוכה כי "צעקת עליי", מייד הוא מבקש תוך כדי בכי חיבוק ונשיקה...זה נראה מאוד עניין של פינוק אך פינוק יתר הייתי אומרת בלשון המעטה. אני מאמינה כי גם יש קשר לתינוק שבדרך אך איך מתגברים על התנהגות כזאת? אני מנסה להסביר לו בעדינות שהוא לא צריך לבכות על כל דבר, וכן, לאמא ואבא מותר כשצריך להעיר לו הערות והוא לא צריך לבכות מהן. כמובן שזה לא עוזר. אנא עצתך. יעל

יעל, סליחה שדילגתי, וטוב שלא ויתרת. לגבי בנך. חשוב לי לדבר בשמו ולומר לך שאין כזה דבר 'תגובות אמוציונליות מוגזמות'. זה מה שהוא מרגיש, וזאת העוצמה שכנראה מתאימה לו כרגע. הוא נשמע חרד מאובדן האהבה שלכם, ולא יעזור לכם לשכנע אותו שאין בכך הגיון. רגשות בכלל, וחרדות בפרט לא ממש מגיבים להגיון, לכן ההסברים לא עובדים. יתכן שהחרדה והסערה הרגשית גברה בגלל הגיל (ככל שמתבגרים בגיל הזה מבינים יותר, והתובנה מגבירה פחדים, כך זה בהתפתחות) וגם בגלל ההריון התופח והתחושה שלו שיש שינוי. בשלב ראשון הייתי ממליצה לכם להפחית את ההסברים והכעסים עליו. אם הוא בוכה, תגידו לו קצר שנכון שכעסתם אבל אוהבים אותו. תלטפו אותו, תתנו נשיקה ותנסו שזה יעבור. תגובה קצרה וענינית, שלא מגדילה את הנפח של הבכי וההתעסקות בו. זה אמור להרגיע. לגבי פינוק וסערות רגשיות, את מוזמנת לקרא בהרחבה בספרי 'תקשיבו לי רגע', שם יש עוד הסברים מפי הילדים בנושא. יידעי אותי אם עזר, ואשמח להמשיך לסייע. חלי