חייב עזרה

שלום אני ד' נער בן 16 וחצי. בחצי שנה האחרונה עברתי אישפוזים במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים נהריה גליל מערבי, ובבית החולים טירת הכרמל לחולי נפש. אובחנתי כחולה במאניה דיפרסיה עמוקה, ובהפרעת אישיות גבולית אימפולסיבית. כשהגעתי למחלקה הפסיכיאטרית בנהריה זה היה על בעיות דיכאון וחרדה, ואחרי כחודשיים - שלושה יצאתי על דעת עצמי מהאישפוז (שכנעתי את אבא שלי לחתום על סירוב אישפוז). הייתי חודש וחצי בבית והמצב החמיר: החרדות הוגברו, הדיכאונות הגיעו למצב של לא לצאת מהמיטה ואפילו לא לאכול ולהתקלח, מחשבות אובדניות רצו בראש ללא הפסקה, עד שלבסוף ניסיתי לתלות את עצמי. ברגע שהדבר נודע אישפזו אותי במרכז לבריאות הנפש טירת הכרמל. בטירת הכרמל איבחנו את ההפרעת אישיות גבולית, והעמדתי פנים שהכל בסדר רק כדי שיוציאו אותי משם, ואחרי שהייה של כשבועיים שם החליטו שהאישפוז מזיק למצב שלי ושיחררו אותי. לאחר כמה ימים בבית היה לי עוד מעשה אובדני הפעם כדורי שינה, ועצרתי את עצמי באמצע. רצו לאשפז אותי עם צו של שופט ובסוף הצלחתי לשכנע אותם שהכל בסדר ואבא שלי חתם שמעכשיו מה שיקרה באחריות שלו בלבד. הבעייה היא שלא טיפלתי בעצמי באף אחד מהאישפוזים, התנודות הקיצוניות ביותר במצב רוח עדיין קיימות, המחשבות האובדניות רצות בראש ללא הפסקה ולאחרונה גם יש לי גם תחושה שעוקבים אחריי כל הזמן ואפילו מחשבות רצחניות צצות בראשי... הפחד הוא שאני יודע עמוק בתוכי שאני מסוגל לעשות הכל אני לא שולט בעצמי, ואני חושש שאיבחנו אותי לא נכון כי לא נתתי להם לראות מי אני. אני נוטל כרגע את התרופות הבאות: - סרוקואל (כרגע אני ב-300 מ"ג ביום) אבל כל שבוע מעלים את המינון עד שנגיע לכ- 600 או 800 מ"ג ביום. - אפקסור (וונלה) 150 מ"ג ביום. - נקטורנו שזה לשינה אבל התמכרתי אל הכדור ורק כאשר אני נוטל לפחות 4 טבליות אני מצליח להירדם, אז מחליפים לי ללוריוון 2. אני באמת כבר לא יודע מה לעשות אני מרגיש שהמצב הנפשי שלי מחמיר וחושב שאולי יש לי מחלה עמוקה יותר ממה שאיבחנו, ואני מפחד לדבר עם הפסיכיאטרית שלי על הדברים האלה כי אני ממש לא רוצה להגיע למצב של אישפוז שוב פעם, אני לא אצליח להתמודד עם זה. מקווה שמישהו יוכל לייעץ לי או לעזור בדרך כלשהי... תודה רבה מראש, ד'.

לד' שלום רב, אתה נשמע במצוקה ממשית, אבל מאוד חושש לקבל עזרה. לדעתי, אתה חייב חשתף את הפסיכיאטרית המטפלת שלך כדי שתוכל לעזור לך על הצד הטוב ביותר. בין היתר תדבר איתה על הפחד שלך מהאשפוז ותחשבו ביחד מה האפשרויות שעודמות לרשתוך. ומה עם ההורים? הם בוודאי דואגים לך מאוד, כדאי לשתף גם אותם. בברכה, דר' י. בייטלמן

יש לי רק אבא, ואנחנו בקשר מאוד טוב ואני משתף אותו בדברים שעוברים עליי אבל הוא חושב שכל המצוקה הנפשית נגמרה, ואני מפחד לספר לו שהמחשבות האובדניות רק מחמירות ושאני קרוב לעשות משהו עוד הפעם... ולאחרונה מחשבות ביזאריות התעוררו וגם חשק עז לרצוח או לעשות משהו בסיגנון... אני מרגיש מאוד מסוכן וגם אני מרגיש שעוקבים אחריי במטרה לרצוח אותי.. ואני מדמיין דברים בחדר בחושך וגם לאחרונה חלומות מאוד ביזאריים ומעוותים אני חולם... אני נורא מפחד לשתף את אבא שלי בדברים האלה ואם אני אשתף את הפסיכיאטרית היא תיהיה מחוייבת להגיד לו את זה, והוא גם ככה מיואש מהמצב שלי... את חושבת שיש סיכויים שאני חולה בסכיזופרניה או משהו בסגנון? דרך אגב, אני הומוסקסואל ולאחרונה החשק המיני שלי ממש גובר אני לא יודע אם זה קשור למצב. אני מאוד חושש שיכניסו אותי לאישפוז, זה יהיה האישפוז השלישי ובאישפוז הקודם בטירת הכרמל ניסיתי לתלות את עצמי עם הווילון בחדר בלילה כי פשוט השתגעתי מכיוון ששמו אותי באגף הסגור שנורא מייאש שם... אני פשוט לא יודע מה לעשות, נורא חושש לחיי.. מקווה שתוכלי לייעץ לי שוב הפעם. תודה מראש, ד'.