לא מצליחה לפרוץ את מעגל הקמים
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה
ד"ר שמגר, חזרתי עכשיו מרופא המשפחה- מבקשת ממנו פתרון לבעית הסחרחורות, בחילות - אי- שקט, עצבנות. הוא הבין שלא הצליחו לסדר אותי מבחינת הטיפול התרופתי- נתן לי מרשם לרסיטל עד שאראה את הרופא שלי (שאגב, אני מחפשת להחליפו כעת). דיברנו קצת, והרגשתי איך אני מתה לפרוץ בבכי הסטרי - מלבד עיניים דומעות לא הרשתי ולא איפשרתי לעצמי לבכות- לחוש בכאב ובכל מה שעברתי והמשכתי להדחיק את זה פנימה. כדברנו- הרגשתי איך אני משתגעת- בחרדה שלדעתי היא כבר לא בגדר נורמלית- בטח יש שם לסוג החרדה הזו שלי- כאשר אני חשה 24/7 מתנהלת במעין רמה לא אנושית...בייחוד עכשיו שהופסק הטיפול התרופתי ולכאורה, נראה שהמצב הדרדר. יצאתי ממנו- רצתי הביתה בבכי הסטרי לקחת קלונקס. השבוע נותרתי ללא עבודה בשל פיטורים. וטיפול פסיכולוגי- זו לא שאלה בכלל...הן עצם חוסר יכולתי להפיק תועלת ממני עקב עכבות שלי והן בשל אי- יכולת כלכלית. ועכשיו אני לא מצליחה להגיע להחלטות נכונות עבורי שיקדמו אותי בכיוון של התגברות על הסיבה שבגללה אני עדיין לא רגועה, וכשאני מרשה לעצמי לפעם לפעם לחוש בסערה. הסיבה כידוע היתה טעות פאטלית- היחשפות יתר בפורום פסיכולוגי לאחר טיפול פסיכולוגי שפרק אותי...התחלתי לקחת הכל על עצמי בפורום- דעות של אחרים כלפי- תוקפנות- השמצות- ללא שום הגנה שנותרה בשביל לסנן כפילטר את הדברים, וחשבתי שכל האנשים סביבי קוראים את הודעותי, מזהים אותי והצליחו "לעלות עלי". לכן, היום אני מתקשה וגם לא יודעת איך עושים את זה- איך מגדלים עור חדש על העור שנשרף לגמרי. איך עושים זאת ללא שום יכולת או כוחות כרגע. אני ממשיכה כל הזמן ונונסטופ לפעול על ריק, נותנת גז בנוטרל- אז, איך באמת אפשר לצאת מזה בצורה הזאת? יש לי מס' אפשרויות מצומצמות כרגע- ואני לא יודעת מה תהיה הדרך הטובה ביותר בשבילי: - להתאשפז באופן מלא - אולי רק בשביל לנוח ולהרגיש - שמישהו "מטפל בי". - האם ללכת לראיון עבודה שנקבע לי, במחשבה שיהיה עלי לעבוד במשרה מלאה. - האם כדאי להמשיך את לימודי השנה , אך דבר זה יצריך ממני לעבור מקום מגורים לעיר אחרת (שהמחשבה של להיות רחוקה מהמשפחה, מקל עלי באיזושהוא אופן). - לבקר קרובי משפחה בחו"ל. - להתארח אצל זוג חברים ברמת הגולן ולהינפש לי. הבעיה נעוצה שאין לי כסף כרגע ואני רואה שהיכולת שלי לפרנס עצמי הופך להיות כרוני בדיוק כשם שמצבי הנפשי....אולי לבקש מביטוח לאומי קצבת נכות (אבל זה די ברור שזו התנהלות מדרדרת וכורנית) לבקש כסף ממשפחתי- זה כמו להביע אות מצוקה וחולשה, והרי זה בדיוק המזון שלהם. צר לי על האורך ועל ההודעה המי יודע כמה היום...אבל אני יודעת שאם המצב ימשך ככה ...אני לא אגמור בטוב. מה גם, שאני שחוקה כ"כ ובלי כוחות. אני כבר לא מסוגלת לתפקד יותר ביומיום אם כי ולכאורה נראה כלפי חוץ, שהכל בסדר עימי אך מתחת לפני השטח יש לבה שמחכה לגעוש החוצה (אבל יודעת שאין מי שיחזיק ויכיל זאת). אשמח לשמוע- משהו אובייקטיבי חיצוני שאולי מבין מהם הדרכים הנכונות להתמודדות עם חרדה אינטנסיבית, הצפתית וממושכת - ושיקום תחושת הפרטיות (נקרא לזה) שנחשפה בטרם עת ונחבטה בצורה חמורה וחריפה. גמר חתימה טובה
הלה שלום, כתבת לא מעט. אני צריך קצת לחשוב על הנושאים, לכן בנתיים אני מפרסם את הודעותייך ללא התייחסות מפורטת.
לילה טוב, ד"ר שמגר, אחסוך לך את הטרחה ואודה לך אם רק תוכל להשיב להודעת- "גופנפש" התחשות הפיסיות מציקות ומכבידות...מעין גלים וסוג של סחרחורות כל היום, וגם בזמן מנוחה בבית. רופא המשפחה טוען שאלו תופעות של חרדה. ואני תוהה שמא הם תופעות של ירידה מהכדורים (סימבלטה 30 מ"ג היו האחרונים ברשימה). חן, חן רב תודות הלה
מנהל פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה
