בקשר להוסטל!

לבני בן ה-28 היה התקף פסיכוטי ואושפז במחלקה סגורה ל-6 שבועות ולאחר מכן במחלקה פתוחה. היום הוא עובד במפעל שבו עובדים נפגעי נפש, רק כ-4 שעות ביום. הוא מטופל ברספידל 3 מ"ג בערב. בבוקר דרלין 10 מ"ג ודקינט 2 מ"ג. הוא עייף מאד וישן בלי סוף. הוא לא יכול לקום בבוקר. בד"כ עובד מהצהרים ואז גם קשה לו לקום, אבל בעזרתי הוא קם. עכשיו בחג, הוא היה צריך לעבוד בבוקר ולא היה מסוגל לקום בכלל. בעלי מתרגז שאני מעירה אותו וטוען שהוא צריך להיות מספיק אחראי לקום לבד ושנמאס לו שלא מהחוסר איכפתיות שלו. הוא טוען שהוא צריך לקום לבד ושלא צריך להעיר אותו ובכלל הוא טוען שהוא צריך לגור בהוסטל. בני כניראה כבר ברר בקשר להוסטל ושמע חוות דעת לא טובות מכאלה שמתגוררים בהוסטל. הוא אמר שהוא מתכנן לגור לבד. כמובן שאנחנו תוהים איך הוא יתפקד אם יגור לבד... הוא לא מסוגל לקום ודי אפטי ומסתגר ולא נפגש עם חברים רק צופה בטלויזיה ומשתמש במחשב. בני מבועת כשאנחנו מזכירים הוסטל והוא גם אמר לבעלי שאם הוא יתעקש איתו על הוסטל, הוא יחשוב על דרך קיצונית. אותי זה מאד מפחיד..... בעלי אומר שהוא לא מסוגל לחיות כל החיים בצורה הזו, בטיפול בבננו. ממש אובדת עצות.....

שלום רב, אכן בעיה שלא בטוח שהוסטלים יפתור. אולי יש מקום לחשוב על סיוע של חונך מטעם סל שיקום (או פרטי) אבל הכל תלוי במוטיבציה. בברכה, ד"ר אילן טל www.drtal.co.il