חסרת אונים

שלום, אני מוכרחה לשתף אתכם במצבה של אמא שלי ולשאול מס' שאלות. אני מאד מקווה לקבל תגובות. רקע: אמי בת 54. היא אובחנה כחולת סכיזופרניה לפני 15 שנים, על אף שהסימפטומים הראשונים הופיעו עוד שנים רבות לפני כן. כשאובחנה היא אושפזה למס' חודשים וקיבלה טיפול תרופתי אתו היא ממשיכה עד היום. התרופות אמנם הרגיעו את ההתקפים אך גרמו לירידה בתפקוד ובהיגיינה שלה. המצב כיום הוא שאמי מאד מבודדת חברתית, מסרבת ללכת למקומות, אינה במעקב פסיכיאטרי כבר שנים רבות והיא ולת סכרת ואינה מטפלת כראוי במחלה (על אף שלוקחת אינסולין). לאור חוסר שיתוף הפעולה שלה אני ממש חסרת אונים. שאלתי היא- מה עושים במצב כזה? איך בכל זאת אפשר לבהיא לשיפור במצבה? חשבתי לקנות לה קלנועית על מנת שתצא להסתובב קצת במרוחק מהבית בתקווה שזה ישפר את מצבה. האם זה משהו שכדאי להשקיע בו? מה שחשבתי עכשיו לנסות זה לפנות להדרכה פסיכולוגית כיצד לטפל בה. מקווה שאני ברורה. אשמח לקבל תגובות .

שלום רב, הייתי בהחלט הולך להתייעץ עם פסיכיאטר דווקא, קלנועית לא נראה לי הפתרון, הבעיה במקרים אלו היא חוסר המוטיבציה ולא קשיי ניידות. בברכה, ד"ר אילן טל www.drtal.co.il