רציתי להוסיף עוד דבר אחד

אני חרדה שאני מיום ליום משתגעת יותר ויותר, בלי שליטה ובגלל שהפחד הזה מצוי, אני יודעת שמיקוד תשומת הלב שלי היא רק לשם- לכיוון השיגעון. סוג של חרדה, כנראה כבר פתולוגית כאשר הרופא אינו מבחין בכך וטוען שהבעיה שלי היא לא חרדתית. לעומת רופאה אחרת שטענה שאני סובלת מחרדה קשה. זהו. לילה טוב

הלה שלום, לפי בקשתך אינני מפרסם את הודעתך הקודמת. כפי שציינתי- אינני חש בנוח מכל הדיאלוג הסמוי-גלוי הזה ביננו, ולכן אבקש ממך שלא לשלוח הודעות "שלא לפרסום". הפורום נועד, בתפיסתי, להיות במה פתוחה של החלפת דעות בליווי מקצועי שלי, ולכן הודעות "שלא לפרסום" לא מתאימות לכאן. את בהחלט מוזמנת להמשיך לכתוב כאן בגלוי. החרדה שאת מתארת מ"להשתגע" או שאולי את כבר פגועה אחרי ש"השתגעת" צועקת מכל דברייך. אולי זו אינה הפרעת חרדה במובנה הפסיכיאטרי, אבל אין לי ספק שאת מוצפת חרדה. אינני בטוח שיש לי פתרונות פורמליים לבעייתך- ואני מתכוון לתרופות, אישפוז וכו'. הפתרונות הם כנראה בתחום הפסיכולוגי/ שינוי אורחות חיים/ תמיכה אישית או קבוצתית וכיו"ב. חזקי ואימצי. ליבי איתך.

נראה לי שלא תמצאי פתרון לבעיה אם לכל רופא תציגי רק חלק מהתמונה כדאי להתמקד ברופא אחד שאת בוטחת בו ולהגיד את כל האמת כולה

שלום אהבה אני לא מתכוונת לפגוע בך אבל אודה לך מראש אם לא תעני לכל הודעה שלי. בפורום הזה, להבדיל למשל, מפורום פסיכולוגיה קלינית ששם אין הבחנה מי עונה למי, ויש הרושם כי כל אחד הוא נהיה כבר רופא ויכול לעוץ עיצות, בו בזמן שהוא לא יציב בנפשו. יש משהו שמאוד מכעיס אותי ונוגע לי היום בנימים של הנימים והוא- האפשרות שכל אחד היום, ולא משנה מי אפילו פסיכולוגית שהיתה לי - נותנים להם את הרשיון או האפשרות "לטפל". סילחי לי, אולי משהו בקריאה שלי אותך שם מהצד ...לא מאפשרת לי לסמוך עלייך. עשית לי רושם של אדם לא אמין וישר, ומלא בסתירות פנימיות ושוב, זאת כנראה בעיה שלי שאני לא נעימה ומקבלת כמו פעם- מקווה כי לא תיפגעי. הערה לד"ר: זה שיקול שלך אם לפרסם או לא, בכל מקרה לא אכעס לכאן או לכאן (אני לא כ"כ סומכת היום על שיקול דעתי, האמוציות השתלטו לחלוטין) חן חן הלה