אלוהים !

בעלי ואני נשואים שנה חצי. יש לנו בעיות על רקע מיני ועל רקע תרבות של קללות וצעקות שהוא לא מוכן לרדת מהן. אני נפגעת ממנו מאוד קשה וסובלת מאוד גם בחברת משפחתו על רקע הבדלי תרבות ופיצוצים שהיו לי איתם בעבר ואני פוחדת שיחזרו על עצמם. שנינו בני 37 כמעט. אני מאוד רוצה להספיק את הרכבת מבחינה ביולוגית (ילדים) ומרגישה כבר בשלה מספיק. לפני חצי שנה – התגלה שהוא עקר והוא עבר ניתוח לתיקון צינורית הזרע. תשובה לגבי הצלחת הניתוח תהיה רק בחודש הבא ואם לא – הרי שצפוי לי עינוי בדמות טיפולי הפרייה. יש ביננו פערי הבנה עצומים לגבי האופן שבו צריכה להתהל הזוגיות ולגבי התעללותו הנפשית בי. לאחרונה הסכים לטיפול זוגי אך אין בכך ערובה לשינוי רציף מצידו. מה אני עושה ? נשארת בג'יפה של להתמודד מול האלימות המילולית שלו, הקושי עם משפחתו, ותפיסותיו ? וגם : בהתמודדות עם עקרותו ???? או לוקחת מהר את עצמי החוצה ומקווה לטוב ? היה מאוד מאוד קשה למצוא בן זוג מתאים וגם תקופת ההמתנה לבחור המתאים מאוד מייאשת ומתישה נפשית. בגילאים הללו הדבר נעשה קשה פי מאה כיון שכמעט ואין "נורמלים בראש" שהם גם ללא ילדים. ומעבר לזה ? מי ערב שאספיק גם למצוא מהר זיווג וגם ללדת ? הרי כבר עכשיו אני בבעייה מבחינת גיל ביולוגי (אני פורייה). אני בדילמה – אנא עיזרו לי !

נכתבו לך מספר תגובות להודעותייך בפורום אחר שהעלית את אותה ההודעה אפילו אם אותו הנוסח (מה עשית, קופי פייסט :) אבל לא הגבת לשום דבר שנכתב לך שם. אני חושבת שקיבלת כיוונים מצויינים אבל לדעתי את דורשת שנאמר לך מה בדיוק לעשות. מה את רוצה שנאמר לך? תגידי לך ואז אדע מה לענות לך. אני מצטערת אם אני נשמעת קצת קשה ואולי בוטה אבל קשה לי לראות מצבים אומנם קשים אך, די ברור שהתשובה ביידיך ואולי את רוצה אישור לכך. מה את אומרת?

לשתי המגיבות כדלהלן קופי אנד פייסט מדברי עצמך גם אסור?? ואם שאלת את עצמך קודם?? ואם אמרת כן ולא התכוונת לזה?? וואלה , מסובך לזאת שלא יכלה יותר, והגיבה, האם את באמת מאמינה שלאשה אין כוח לאמהות באופן טבעי?? על סמך מה את קובעת שאין לה האחריות הנדרשת לכך, בגיל 37?? יש להניח שעד שהתחתנה היא הספיקה משהו בחיים, בכל זאת?? כתיבתה עניינית ומעניינת, מציגה את העובדות בצורה אמנם מאד חד צדדית אבל בהחלט נשמעת אמינה יש להניח שיש לה גם כמה תובנות משלה והיא רוצה לקבל כמה שיותר תגובות ולהחליט בעצמה מה אסור לה???

יקירה, ילדים זה לא בובה שאפשר להחזיר לחנות ולהזדכות. אם הוא מתעלל בך נפשית, למה להביא איתו ילדים?? למה בכלל להמשיך ולחיות עם מישהו שמתעלל בך? זוגיות אמורה להיות נעימה,תומכת, צעידה בשניים לעבר הזיקנה תוך התמודדות ביחד עם הקשיים! במקום ללכת לטיפול זוגי,הייתי מציעה לך ללכת לטיפול אישי אצל פסיכולוג כדי לבדוק מדוע את מוכנה להמשיך לחיות עם מישהו שמתעלל בך וגם להביא איתו ילדים לעולם. את אומנם בת 37, אבל יש מספיק דוגמאות לנשים מבוגרות שילדו ילדים. הרפואה היום מתקדמת,ואם כבר לעבור טיפולי פוריות,עדיף לעשות את זה לצד בן זוג תומך,אוהב שיעזור לך לעבור את זה. לגדל ילד זה מאוד קשה!! זה מצריך הרבה כוח ואנרגיה,בגרות ובשלות,אחריות ועוד. ואני לא בטוחה שיש לך אותם כרגע. אנרגיה וכוח לא ישארו לך במצב של התעללות. את רוצה להביא ילדים לעולם,שיסבלו ויצטערו על הרגע שנולדו??? עדיף שתשקיעי את השנה-שנתיים הקרובות בעצמך,בלטפל בעצמך,בלהכין את עצמך לגדל ילד. אם את פוריה ובריאה,אין סיבה שלא תוכלי ללדת גם בעוד שנתיים. מבחינתי,אגב, זו בכלל לא היתה דילמה. הייתי נפרדת במיידית מאדם מתעלל,ובטח שלא חושבת להביא איתו ילדים!! מקווה בשבילך,שתבחרי בחיים טובים יותר עבורך.