מאניה-דיפרסיה
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה
כיצד היית מתאר את סיכויי ההצלחה של מערכת יחסים בין אדם בריא לאדם החולה במאניה-דיפרסיה?
בדיוק כמו סיכויי ההצלחה בין חולה לב לאדם בריא. רוב ההפרעות הנפשיות לא פוגעות בקושי ליצור קשרים ולהתמיד בהם (למעט סכיזופרניה, וגם אז לא תמיד, אלא רק בחלק מהמקרים). בעיות בקשרים בינאישיים קשורות בד"כ לדפוסי אישיות של בני הזוג, ובכך אין שוני בין בני האדם ללא קשר למחלתם.
דוקטור, אני מברכת אותך על כך שאתה עושה הפרדה (למרבה הצער לא מובנת מאליה) בין האדם לבין המחלה לתוהה: אם את/ה שוקל/ת להיכנס למערכת יחסים רצינית עם אדם שמתוייג כחולה במאניה דיפרסיה אני רוצה לספר לך משהו מתוך מחקר אישי (בעיקר התבוננות והיכרות אישית עם אנשים כאלה): מדובר לדעתי בדפוס אישיות ולא במחלה. נכון שאנשים רבים מגיעים למצבים פסיכוטיים או שוקעים במצבים דכאוניים ממושכים, אבל זה לא אומר בהכרח שהם חולים בנפשם, אלא שהעומק הרגשי שלהם והרגישות שלהם יותר גדולים מהמקובל ללא כל יוצא מן הכלל מדובר באנשים יצירתיים ולא שגרתיים השאלה אם את/ה מוכן להתמודד עם אדם יוצא דופן כזה, שלעולם לא ילך בתלם (אלא אם כן "יצליחו" לדכא אותו עם תרופות) היא שאלה מהותית, שאינה קשורה למחלה אלא לדפוס אישיות, כאמור דפוס אישיות הוא מצב "חשוך מרפא" אם את/ה חושב/ת שניתן לשנות את המאני דפרסיבי תתבדי/ה המאני דפרסיבי הוא על פי רוב לוחם צדק מקורי מאד בחשיבתו, אדם חיובי עם כוחות מנהיגות שלא תמיד מגיעים לידי ביטוי בגלל האקסנטריות שלו אם את/ה מוכן להתמודד עם אדם שמצד אחד יכול להוזיז הרים בהתלהבות ומצד שני ייכנס לתקופות "תרדמת" של חודשים ארוכים, לדעתי, תזכה בבן או בת זוג מדהימים ואף פעם לא יהיה לך משעמם שנה טובה
מנהל פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה
