מרגישה קצת אבודה

נזרקתי מאשפוז במחלקה להפרעות אכילה יותר נכון הועברתי לגהה הם אמרו שאני צריכה טיפול ואבחון לפני שאפשר יהיה בכלל להתחיל להתמקד בהפרעת האכילה. בכל אופן בגהה שמו אותי במחלקה פנימית סגורה ונאמר לי ששם אשאר עד סוף האשפוז. אני מניחה שאתם יודעים מה מחלקה כזאת אומרת? לא יכולתי לשאת את זה ולא אוכל לעולם. לא שם מקומי. בינתיים כל מה שיודעים עלי זה הפרעת אישיות גבולית, חרדתית, דיכאון, פציעה עצמית. הפציעה העצמית מקטלגת אותי ישר למחלקות המטורפות האלה? אין אופציה אשפוזית אחרת? או טיפול אינטנסיבי אחר? פסיכיאטר באופן פרטי לא יתאפשר כלכלית. אין סיכוי. מהקופה... הבנתי שמדובר בתור פעם בחודש או משהו כזה אז מה אני עושה? המצב זוועה. באמת. זוועה. אני חייבת עזרה ומהר, אני רוצה לחזור לטפל בהפרעת אכילה שלי לפני שיהיה מאוחר מדי. ובכלל, ככה אי-אפשר, אני על הקצה... לאן פונים? מה עושים? איפה כל האנשים שדומים לי נמצאים? איפה הם? כי במחלקה ההיא הם לא היו... אני בת 19 בנוסף לכל הצרות... לא מרגישה שייכת למבוגרים אבל מה לעשות. נשארתי עם מיליון כדורים והמון בלבול וייאוש. לבד.

שלום רב, צר לי לשמוע, אכן יש מעט מסגרות, גם ציבוריות וגם פרטיות. נסי את כפר איזון. בברכה, ד"ר אילן טל