למות

אני חושבת שאני באמת הולכת למות. אני מפחדת. אף פעם לא פחדתי למות, אבל מאז משהו שקרה לפני כמה חודשים אני גם מפחדת למות, אבל אני לא פחות מפחדת להישאר כאן, כלומר בחיים. אני כל כך מפחדת. אני לא חולת נפש. תמיד בכל המסמכים כותבים הפרעת אישיות גבולית. אולי אני אוכל להשיג כדורים איכשהו. אני אבלע כדורים ואתלה את עצמי. כולם אומרים שאני כזו עדינה. אני מרחמת על העור העדין של הצוואר שלי שעומד להיחתך מהחבל. אני גם לא יודעת איפה ואיך אני אתלה את עצמי, וזה כמובן חייב לבוא גם עם כדורים מרדימים. אין לי לאן לפנות יותר. במרפאות ציבוריות פשוט לא רוצים לקבל אותי. למטפלים פרטיים אין לי כסף. אין שום מקום שאפשר לפנות אליו. אף אחד לא רוצה אותי פה. אני לא מעניינת את אף אחד. פעם הייתי תמיד ה"חכמה", ה"מוכשרת". עכשיו אני כלום. אני רוצה למות לפני ראש השנה.

ליסמין שלום. במצבים של ייאוש ותסכול עמוק לעיתים קרובות אנשים מאבדים תקווה, מפסיקים להאמין שמצבם ישתפר לכן, שוקלים התאבדות כמוצא אחד ויחיד לשים קץ לסבל. חשוב שתבין שהסבל הוא זמני וחולף וניתן להתמודד איתו, ניתן להתגבר בעזרת הטיפול, אנשים סובבים וכו'. כדאי לשתף במחשבותיו עוד אנשים שקרובים לך. אני מקווה שהמאמץ המשותף יעזור לך לעבור את התקופה. אחד הקשיים המאפיינים הפרעת אישיות גבולית זה קושי ביחסים בינאישיים. במצב כזה גם הסביבה נפגעת וגם הסובל. אחת הגישות מסברה התנהגות זו כצורך בלתי פוסק למלא צרכים בסיסיים (אהבה, ביטחון, קבלה וכו') שלא מולאו בצורה תקינה בשלבים התפתחותיים הראשונים בילדות. טיפול בהפרעת אשיות מורכב וקשה במיוחד דווקא בשל הקושי היחסים הבינאישיים. כיום יש גישות טיפוליות חדשניות ומאוד יעילות שפותחו במיוחד לטיפול בהפרעת אישיות גבולית. לא להתייאש!!! בברכה, ,