תרופה ל"כישורי חיים "

האמת שאני לא יודעת אם השאלה היא לתחום הפסכיאטריה או לפסכולוגיה, אז אם אני שואלת במקום הלא נכון , נא הפנו אותי למקום שכן מתאים . בכל אופן בעייתי היא כזו: יש לי בת שהיא בת 24, היא כבר 3.5 שנים אחרי שיחרור מצבא, ויש לי הרגשה שהילדה שלי לא מתבגרת . היא עדיין נמצאת בתקופת ההתבגרות , יש לנו ריבים אין סופיים בנושא האחריותה לחיים, עזרה בבית ,טיפוח עצמי, בנושא התנהלות הכספית שלה ,היא נכנסת לחובות בלי סוף , לא מכלכלת את צעדיה בכלל , מכורה לטלפונים ניידים , מגיעה לסכומים אסטרונומיים מבלי יכולת תשלום , היא פשוט לא משלמת חשבונות הטלפון ואז כמובן חב' הטל' פונים למשרדי עוכי דין ובאמצעותם לחב' להוצאות לפועל וכך בלי סוף אנחנו משלמים לה את החובות. ניסינו גם לא לשלם ,ואז הכל מסתבך עוד יותר. יש לה בגרות מלאה , אך היא לא חושבת ולא מתכננת לימודים בכלל. היא עובדת רק בחצי משרה, תמורת סכום זעום . יתר הזמן היא חיה כמו פרפר , בלי כל התחייבות לחיים אמיתיים ומשמעותיים , היא יכולה לבלות לילה שלם ואז לישון במשך כל השעות שהיא לא עובדת. היא לא מרוצה ממקום העבודה שלה .כל הזמן נראה לה שהיא לא מוערכת , אבל היא בכלל לא מתאמצת . כל קושי בחיים מפיל אותה על הקרשים. אין לה בטחון עצמי בכלל , למרות שהיא מצליחה להסתיר את זה. היא גם לקויית למידה / דסלקתית שהובחנה בגיל 16, אך החליטה שהיא לא רוצה לקחת רטלין . נתנו לה בזמנו אפשרות ללימודים בתמיכה של מורים מתאימים , לצערינו היא לא תמיד רצתה , אך יחד עם זאת , כמו שכבר ציינתי, יש לה ת. בגרות מלאה. לשאלתנו מה תכניותה לעתיד אין לה כל תשובה , היא חיה מהיום לרגע נתון זה . יש לנו הרגשה שהיא לא הצליחה לרכוש כישורי חיים נכונים . אני רואה שהיא לא יחידה כזו . יש לי בן דוד כזה , יש לי מכיר כזה ומאימו שמעתי שיש עוד חברה' כאלו ויותר גרועים , שלא עובדים בכלל ונשארים פרזיטים לכל החיים שנתמכים על ידי הוריהם כל החיים. כל זה מאוד מדאיג אותנו , המחשבות מה יהיה בעתיד איתה מונעות שינה מאיתנו.כל מחשבתינו ניתנות רק לה. כבר ניסינו טיפול פסיכולוגי שלא צלח. כעת , אחרי שיכנוע רב , היא מבקרת אצל מאמנת שהיא לא פסיכולוגית קלינית אלה פסכולוגית חברתית , אך היא עוברת אימון אישי.אנחנו שמחים שהיא לפחות הסכימה לזה . עדיין אנחנו לא רואים תזוזה רצינית , אומנם היא עברה רק 6 אימונים מתוך ה15 אימונים. היחסים שלה איתי , אמא שלה , הם לא טובים . מרוב שאני רוצה לשפרם , אני הלכתי לאימון , אך אחרי 16 פגישות ראיתי שגם זה לא עזר.אני רוצה אבל מנגד אין עם מי. בקיצור אנחנו , ההורים שלה מאוד ,מאוד מודאגים , ומאוד מיואשים . אנחנו לא יודעים לאן לפנות. האם יתכן שלתופעה זו יש כל זאת איזה טיפול תרופתי , האם מישהו חקר אדות התופעה של חוסר התבגרות , חוסר אחריות. הרי פעם גם לגבי הילדים שהיום מוגדרים כדסלקטים ובעלי לקויי למידה אמרו שהם פשוט עצלנים . היום יש תרופות כגון רטלין וכד', שעוזרים להם לעבור את היום , שעוזרים בתחום הקשב והירכוז. האם יש משהו שכזה גם לבת שלי. האם הבעיה היא פסכיאטרית ? האים היא נובעת מאיזה אי איזון כימי בגוף ? למי לפנות , מי יכול לעזור לנו ? בתודה , הורים מודאגים מאוד.

שלום רב, נשמע שמאד קשה לכם עם הבת שלכם. אולי אפילו לכם יותר קשה מאשר שלה קשה. ואם הקושי הוא שלכם- אולי אתם צריכים ללכת לטיפול. אני לא אומר את זה בכדי להקניט או לזלזל בכם. ממש לא. אבל אם תחשבי על זה- לכם קשה להתמודד איתה. לכם אין כלים מה לעשות במצב הזה. מנסיוני- אם תקבלו את הכלים המתאימים תוכלו לשנות את המצב בבית. אינני מבין בנושא של אימון אישי (זה לא תחום שאני מתעסק בו), אבל אני חושב שאם אתם, שני ההורים, תלכו ביחד לטיפול משפחתי, תוכלו לקבל כלים להתמודד עם הסיטואציה הבלתי אפשרית הזו. אינני בטוח שתרופות יכולות לעזור לבתך, וגם אם כן- ממש לא נראה לי שהיא תסכים לקחת תרופות. לכן זה רק מדגיש את הצורך שלכם לקבל כלים מקצועיים לטיפול במצב. ובעיני הדרך הנכונה היא ע"י פגישות עם מטפל משפחתי. יכול להיות שאם בתכם תדע שאתם הולכים לטיפול, זה ישפר את התייחסותה אליכם. כיום היא חשה שאתם רק מאשימים אותה ולא עושים שום דבר לגבי אחריותכם למצב. אם תלכו לטיפול היא תרגיש שאתם מוכנים להתחלק באחריות למצב, וזה יכול לשפר את שיתוף הפעולה שלה בבית. המון הצלחה.

תודה רבה על התיחסותך למכתבי.אנו בהחלט מוכנים ללכת לכל מקום בעולם שיכול לשפר את המצב הבלתי נסבל הזה, אבל מה זה מטפל משפחתי ? איזה תחום זה , פסיכאטריה או פסכולוגיה או עובד סוציאלי? האם אתה מכיר מישהו כזה באיזור קרית מוצקין או הסביבה ? אבל מישהו שהוא באמת טוב , כי כבר ביקרנו אצל כמה , וכל פעם להפתח מחדש , לעבוד מחדש ובסוף להתאכזב , זה מאוד קשה , כואב ומרפה ידיים. שוב פעם , תודה.פרומה