OCD

שלום, לפני זמן מה ניסיתי לקחת ציפרלקס (לראשונה בחיי ועבור טיפול ב-OCD וחרדות) במשך שבועיים. בגלל תופעות לוואי וחרדות מתופעות לוואי הפסקתי. במהלך השבועיים שלקחתי את הציפרלקס התחלתי פתאום לפקפק בכל מיני קומפולסיות שאני עושה. למשל, אני מבצעת המון קומפולסיות כדי שלא יקרה שום דבר להורים שלי ופתאום נפלה עלי הבנה (לא לגמרי אבל במידה מסוימת) שהקומפולסיות האלו הן שטויות ובשום צורה שהיא לא ישנו את המציאות. גם לאחר שהפסקתי את הציפרלקס לא חזרתי לעשות את הקומפולסיות. העניין הוא שעדיין קורה לי המון שפתאום יש מחשבה קשה שמרגישה כל כך נכון שאני נאלצת לבצע קופולסיה. הבעיה שלי היא שאני לא מבינה איך הגעתי למסקנה ששום קומפולסיה שאני אעשה לא תגן על היקרים לי ולא תשפיע על המציאות עבורם ומצד שני אני עדיין מבצעת קומפולסיות על דברים הרבה פחות מפחידים. למשל: אני לא אבצע קומפולסיה מתוך מחשבה שככה לא יקרה חהורים שלי כלום אבל אני כן יכולה פתאום לבצע קומפולסיה מתוך מחשבה שאחרת אני אריב עם מישהו... במילים אחרות אני חשה רגשות אשם קשים מאוד על כך שהסדר שבו ירדו האובססיות איננו הגיוני ואני מפחדת שזה אומר עלי שאני אנוכית. אני עוד רגע חוזרת לבצע קומפולסיות שאני לא מאמינה שיש צורך בהם רק מתוך רגשות אשם.הרי את ההורים שלי אני אוהבת יותר מכל.... אשמח לעזרה להבין את ההתנהגות שלי (מה זה אומר עלי? ) והאם כדאי להחזיר את הקומפולסיות רק כדי למנוע רגשות אשם. כמו כן-האם יש סדר הגיוני שבו אמורות לרדת האובססיות בזמן שנוטלים ציפרלקס? תודה.

שלום התחושות והמחשבות שאת מתארת קשורות להפרעה הכפייתית. הטלת ספק בקומפולסיות עשויה להעיד על השפעת הטיפול ועל כן במידה ותופעות הלוואי של ציפרלקס היו בלתי נסבלות כדאי מאד לנסות טיפול אחר. כדאי גם לזכור כי מרבית תופעות הלוואי חולפות בשבועות הראשונים לטיפול כך שכדאי להיות סבלניים.