מבקשת ממך חוות דעת

ד"ר שמגר שלום! מאחר ואני לא מצליחה לקבל תשובות מהרופא שלי מלבד דכאון אני פונה אליך...בתקווה שהנך אולי מכיר תופעות ותחושות אלו. אני מדברת על תחושה כאילו "אין אף אחד" בפנים , מאחורי העיניים, תחשה שאני רק הקליפה שלי ולכן אני לא מחוברת לרגשות שמחה וחיות ובטח שלא למוטיבציה. אולי זה לחילופין סוג של ריקנות, ריקנות כזו רחבת היקף שמכילה את כל הוויתי. אך נכון לתאר זאת יותר כאילו אין אף אחד בפנים. לדבי דפרוסנליזציה אני לא משוכנעת שזה זה והרמה שלה...אני לא חושבת שאני מרגישה מחוץ לגופי אלא, חלולה בתוכי והכל שגרתי ויבש. האם זה דכאון לדעתך? כבר חוויתי דכאון בעברי ולא היה זה "כאילו אין אף אחד בבית" אלא יותר עצב. האם זה דפרוסונליצזיה לדעתך? בכל אופן, האם תופעות אלו עלולות להיוותר כרוניות לכל החיים או למשך זמן ממושך...? מה הדרך הטובה ביותר לטפל בכך לדעתך? אני די עיפה מלסחוב, ולא לחוש שיש לי שליטה ויד מכוונת בחיים. אלא, רק עוד יום ועוד יום שעובר ללא טעם וריח.

אכן נשמע שזה סוג של דפרסונליזציה. אם זה נמשך מעבר לימים אחדים, זה בעל סיכוי גבוה להיות כרוני. ישנם פסיכולוגים המתמחים בטיפול בתופעות אלו. תרופות בד"כ לא עוזרות לזה.

ד"ר שמגר...קרה לך משהו? לאן נעלמה האופטימיות שלך? :) כשאתה כותב לי תגובות מאין אלו, אני לא יודעת איך להתייחס אליהן מלבד ציניות ופסיכולוגיה "הפוך על הפוך" אבל שוב אולי אלו רק מחשבות יחס שלי. אני מעולם לא יודעת אם אתה עונה לי ברצינות או שאתה מתרמן אותי. בכל מקרה שיהיה לילה טוב הלה