לפני שנה נתנו לי ללכת לדיטאנית ולא הלכתי

מה קורא לי בזמן האחרון אין לי חשק היתי צריכה ללכת ליפעמים היו לי תורים לרופאים ולא הולכת. ברגע שאני ישנה ומתעוררת צהריים קשה לי לקחת את עצמי בידיים אני מרגישה עייפות אני סובלת מפיברלגיה טדלקת פרקים ולוקחת תרופות. וגם מצב של דיכאון. אני מקבלת 3 למיקטל ביום ו2 פלוטין . הבת משכנעת אותי ללכת לרופא בת 14 .אבל היה ךלי מאוחר אז לא הלכתי. האוכל שאני אוכלת לרוב שתיה חמה ועוגיות . ורק לחם עם ממרח ריבה או בצים אבוקדו פעם בה . היתי צריכה ללכת לדיטאנית כי יש לי כולסטרול מעט גבוהה . ולא הלכתי כי נגיד לי לאכול זה וזה .ואני לא יוכאל אז מה יעזור לי . מה קורא לח אין לי מוטיבציה לכלום. אפילו זילזלתי וגם לא הלכתי לעבודה במיחיר 5 שקל בפקידות . אוף אין לי מי שידבר איתי .אין לי מי ידבר איתי כמו בחברה

שלום רב, האמת שאת צודקת- אין טעם ללכת טיפול שאת לא מעוניינת בו. אם את יודעת מראש שלא תוכלי לעמוד בהמלצות של הדיאטנית- אינני רואה טעם שתלכי אליה. אבל את צריכה לזכור שרק את אחראית לחייך, ומה שאת עושה יקבע איך את תרגישי. עם כל הקושי הגדול- ואני מבין שהקושי עצום, אף אחד לא יעזור לך להתקדם אם לא תחליטי שאת רוצה להתקדם. אולי במובן כלשהו נוח לך לשכב כל היום בחוסר מעש? למרות שאת לא אוהבת את זה, אולי יש חלק קטן בתוכך שנהנה מתשומת הלב? בכל מקרה- מה שלא תעשי- לא יהיה. יש כמה אפשרויות: אפשר לפנות לעובדת סוציאלית בשרותי הרווחה ולהעזר בה במספר שיחות. אפשר לנסות להתנדב לעזרה לקשישים, לעמותות שעוזרות לעניים ועוד. תתפלאי כמה הנתינה לאחרים יכולה לעזור לך להרגיש יותר טוב. ואני מדבר על נתינה ללא תמורה. אני בטוח שיש בליבך חום ואהבה אותם תוכלי לתת לנזקקים. זה שלב ראשון בדרך לחזרה לתפקוד. אבל את לכל הדברים הללו יהיה ערך רק אם את תעשי אותם מתוך רצונך שלך, ולא "כי אמרו לך". תחליטי את מה טוב לך- ותעשי. העיקר לעשות. ואני בטוח שתצליחי. היי חזקה- "כל העולם כולו גשר צר מאד- והעיקר לא להתייאש כלל".