דיכאון

שלום רב! אמא שלי בת 62, לפני כשבוע אושפזה בבית חולים לבראיות הנפש, לפני שנה היו לה כאבי ראש במשך כחודש, היא היית אצל הניורולוג, קבלה בבן, לפני כחודש שוב התחילו כאבי ראש, ובסוף הפנו אותה לבית חולים. אנחנו באים לבקר אותה אבל היא ממש אפטית, לא מעניין אותה אף אחד ושום דבר, חושבת רק על בעיות שלה,פנסיה וכל הניירת שצריך למלות, שאת זה כבר סידרנו, על כאבי בטן, רוצה לאכול ולא רוצה, לא ילדים, לא נכדים לא מעניינים אותה, לא שאולת, לא מתייחסת. כמה מדברים איתה שתעזור לעמצה לא עוזר כלום, פשוט הרימה ידיים ולא רוצה לעזור לעצמה. השאלות שלי הן: 1) אמרו לנו שתרופה שהיא מקבלת , לוקח לה 3 שבועות בערך, ומכיוון שאין לה מחלה נפשית אלה דיכאון אז היא תחזור לעצמה. ( היא גם ככה לא בן אדם שמח במיוחד, נלחצת מהר, נבהלת מהר מכלדבר) 2) איך אנחנו צריכים להתנהג אליה? איך לדבר איתה.? בתודה מראש!!!!

שלום רב, באמת נשמע שהיא סובלת מדיכאון. תרופות נוגדות דיכאון מתחילות להשפיע אחרי כשלושה שבועות, אבל לוקח כחודש או יותר עד להתאוששות מלאה. תחת טיפול תרופתי היא אכן תוכל להתאושש ולחזור לעצמה לגמרי. מבחינת ההתייחסות אליה- רצוי להתייחס כרגיל. בשלב זה אסור לשדר לה ציפיה למאמץ (משפטים כמו "תעזרי לעצמך, תנסי ללכת יותר, לאכול יותר" ממש לא עוזרים). גם לא כדאי לחבר את המצב לדברים שקרו (משפטים כמו "זה הכל בגלל....."). כן כדאי לשדר לה אופטימיות זהירה, משהו בסגנון "את בידיים טובות ועוד מעט המצב ישתפר". החלמה מהירה, ורק בריאות....