דיור

אני בת 35 ויש לי פחד קיצוני לעזוב את היחידת דיור מאחורי הורי בגלל הוצאות רבות. אני אמורה לעזוב פה כי הדירה עוד 4 חודשים כי היא הובטחה לאחי וכבר אני בלחץ, עצבים, מוטרדת, לא רק מהכסף אלה שאני לא אסתדר לבד, אמא שלי מכבסת ואני אוכלת שם לפעמים. אני הבכורה בבית ואמא פינקה אותי ואני בפירוש מפחדת מעצמאות טוטאלית, ברור שזה לא נורמאלי אבל מה לדעתך זה יגרום לי המעבר והאם זה חרדות שדורשות כדורים? כי אני חסכנית כפייתית בכסף כי כל הזמן נדמה לי שאולי לא אעבוד ואין לי ביטחון כלכלי.

אורית שלום, לא פשוט לשנות את סגנון החיים אחרי כל כך הרבה שנים. אבל כל משבר הוא הזדמנות לצמיחה. אני בטוח שגם לך ברור שהתלות הזו בבית ובהורים אינה סבירה. אפשר גם להתנתק בהדרגה. למשל שחלק מהאוכל תמשיכי לקחת מאמא. אני פחות הייתי בונה על תרופות. לדעתי ההשקעה הכי מוצלחת שאת יכולה לעשות היא בעזרה נפשית. זה לא מעט כסף- אבל זה ישלם את משקלו בזהב. טיפול יכול לאפשר לך לצמוח, לגדול, ולהוציא מעצמך את כל החלקים שאת לא יכולה להוציא היום בגלל הפחד והחרדה שלך (מפגיעה כלכלית, מאבדן עבודה וכו'). את חייבת לעשות שינוי של ממש. ההורים לא יחיו לנצח, ועדיף להתחיל להתמודד עם החיים בגיל 35 מאשר בגיל 55.... מגיע לך חיים יותר משוחררים ועצמאיים. זה מפחיד, אבל טומן בתוכו אינספור אפשרויות. המון הצלחה.