הקורבן והמלך

מחשבות בעקבות הספר באדולינה- מאת גבי ניצן מה מבחין בין הקורבן והמלך? מה מבדיל בין משוגע ללוחם צדק? הבחירה. בתוך כל משוגע, מצוי שפוי שבוחר בשיגעון כדרך ביטוי העצמי שלו. חסר פשרות. חותר לאמת. מתנגד לכל נורמה מאולצת ולכל פשרה. צועק בקול רם שאינו מוכן שיסממו את החוויה שלו בבולשיט הפסיכיאטרי המקובל. השפוי משתף פעולה עם הטירוף, כי יש בטירוף משהו הרבה יותר שפוי מבהדחקת האמת, בויתור על מי שאתה, ועל הדרך הייחודית שלך ללמוד את מי שאתה. מה שמבדיל בין קורבן למלך זו בדיוק הבחירה. אנחנו לא קורבנות. לא של המשפחות הדפוקות שגידלו אותנו, לא של בן הזוג שאינו מבין אותנו. לא של ילדינו התמימים. לא. אנחנו לא קורבן. אנחנו גאים במי שבחרנו להיות. תפקיד לא קל, להיות משוגע. להיות המצורע המודרני של החברה. אבל תפקיד מעורר הערכה וכבוד. לפחות אצלי. לוחמי הצדק הגדולים בעיני הם משוגעים בעיני האחרים. נלסון מנדלה- איזה איש גדול. איזה מאבק הוא הנחיל לאנושות- מאבק ללא תוקפנות. והוא, המצוטט בתחילת הספר, על זכותו של האדם להבריק ולהיות אהוב ומוצלח, לא להצניע את גדולתו ובכך להנחיל לאנושות אופן אחר של קיום. ללא קורבניות. ואם הקיום יהיה ללא קורבניות, מן הסתם גם לא תהיה בו תוקפנות. כי הקורבן הוא הצד השני של התוקפן. המון תוקפנות יש בה, בקורבניות. אנחנו לא קורבן. אנחנו בוחרים. אנחנו בוחרים להיות מי שאנחנו. במאבק המפואר ומלא ההוד שלנו הכרוך לעיתים בטירוף, לעיתים בבדידות, לעיתים בדיכאון, אבל אף פעם לא בויתור על מי שאנחנו ועל האמת הפנימית שבנו. כן, ישנן פשרות מול מציאות שעדיין אינה בשלה לעכל את מי שאנחנו. אבל גם הפשרות הללו עניין של בחירה הן ולא עניין של קורבניות. ואיך אנחנו יודעים שהצלחנו במסעינו זה? כשאנחנו מסיימים אותו ואין בליבנו כעס על אדם או על עצמינו. אין כעס גם כלפי אלו שלכאורה גילמו את אותם התפקידים שפגעו בנו ביותר. שהרחיקו אותנו והתעלמו מאיתנו או השפילו אותנו. פתאום אנחנו מבינים, ממש כמו הפנצ'ר בבאדולינה, שגם את זה הזמנו מהעולם כדי להוכיח לעצמינו את כוחינו. ואם הזמנו אנשים כאלו, הרי עלינו בסופו של תהליך להגיד להם תודה. תודה לאבא ולאמא ולפסיכולוגיה עברית ולפסיכולוגים שלא הבינו ולאנשים שכן. תודה לכולם. כולם היו חלק מהמסע שלי לעבר האמת הפנימית שלי. כולם עזרו לי להיות מלכה. ובסופו של היום, כשנולד הנסיך הקטן, אולי אוכל ללמד אותו להיות מלך בלי כל המאבק הכרוך בהפיכתי מקורבן למלכה. אולי הוא ילמד להיות נסיך כי כך יגודל- כנסיך, שיש לו את כל הלגיטימציה להיות נסיך, ללא רגשות אשמה, ללא קונפליקטים. נסיך קטן. מלך. כבר סיפרתי לכם שילדתי את יהב, במשקל 4.950, בניתוח קיסרי, ביום ראשון שעבר? הנה סיפרתי... יום טוב תמי.

תודה ששיתפת אותנו, ומזל טוב ענקי!!! שיגדל ויהיה בריא, ושיהיה בנאדם. המון אושר וכיף, ומקווה שהלילות יעברו בשקט.

המון תודה דוקטור והוא בנאדם כבר עכשיו... קטן, יונק, מקסים ומלא יופי שנהיה כולנו בריאים ושמחים כמו תינוק שרק מגלה את העולם לראשונה שבת שלום תמי.