דכאון או מצב רוח רע

אני לא יודעת איך להגדיר את עצמי. יש לי מצבי רוח, בוכה לפעמים, אין לי תיאבון לעיתים, כל זה התחיל מהיום שנפרדתי מגבר שנטש אותי לאחר מערכת יחסים בה התעלל בי נפשית, נצל אותי רגשית, הבטיח הבטחות ולא קיים. זה קרה לפני שנה וארבעה חודשים. כל פעם שאני שומעת עליו ועל חברתו דברים אני נכנסת למצב רוח רע. קבלתי כדורים לדכאון, והם עשו לי רע ולכן הפסקתי אותם לאחר מספר ימים. אני לוקחת חצי קלונקס ביום, והרופאה המליצ ה שאקח פרוזק במינון נמוך מאוד ואוריד מהקלונקס בבהדרגה. יש לי חרדות בקשר לעבודה, שלא אמצא גבר, ואני לא יודעת ממה אני סובלת. אני יוצאת לחדר כושר, לים , מפגש עם חברים, עובדת בשתי עבודות, רק לא ממתפקדת בבית. אני גרה לבד, וזו הבעיה. הנבל לא יוצא לי מהראש. יש לי מחשבות כעס, רצון לנקום ואני מאחלת לו רק רע. התייאשתי. אני בת 53 אשה נאה, מלומדת, חברותית ואהודה. קרה לי שבר מהיום שהוא עזב ומצא מישהי אחרת מהר מאוד שהייתי בחול. אני גם בשיחות שלא עוזרות הרבה, כי העובדת הסוציאלית שמטפלת בי לא מספיק חזקה איתי. מה דעתך? האם אני צריכה פסיכיאטר יותר קשוח שקצת יתן לי בראש? אני מסתכלת בהורוסקופ שלו, אבל לא שואלת עליו. באים לספר לי עליו ואז אני מתחרפנת כמה ימים. הוא נגש לידידים שלי, שלא היה לו קשר איתם אומר להם שלום , משוחח איתם , וקודם לא ראה אותם בכלל ממטר. האם הוא עושה את זה כדי שיספרו לי ואני אתרגז? זה משפיע עלי לא טוב. נהייתי פסיכית לגמרי ולפעמים אני אומרת שבא לי למות. האם זה בגלל שאני לבד? האם גבר חדש יוכל לעזור בעניין? מה לעשות? סליחה על המכתב הארוך. אודה לך על תשובתך.

שלום רב, אין ספק כי לא השתחררת מהקשר הזה, ואת מלאה כעסים עליו וגם על עצמך: איך במקום לשמוח שנפרדת מהנבל הזה- את מוצאת עצמך כועסת, ואולי גם מתגעגעת באיזשהו אופן. ובעיקר משותקת. מה הוא עשה לך? אני גם חושב שאת צריכה מישהו ש"יתן לך בראש". לאו דוקא פסיכיאטר. גם פסיכולוג טוב היה עוזר לך. העניין הוא שזה עולה כסף. ולא מעט. מצד שני- את גם ככה לא ממש חיה, ולא יכולה להנות מהכסף שאת מרוויחה. למצוא גבר אחר בעיני זו בריחה. עדיף להשקיע כעת בטיפול, שאת פרותיו תקצרי עוד זמן ממושך, כולל במערכות יחסים בעתיד.