עברתי

עברתי את הוועדה ואני מתחילה בקרוב אשפוז יום... דבר מעניין הוא שעד אז מאוד רציתי בזה. ואז היום כשראיתי את המקום פתאום חטפתי איזה פחד, איזה אנשים אפגוש שם? ולמה לעזאזל אני חייבת לעשות טיפול קבוצתי? בשביל מה זה טוב? בשביל מי? אני שונאת לדבר עם אנשים על החיים שלי, אני האדם הכי דיסקרטי בעולם, אני לא סומכת על אף אחד ברמות מאוד קיצוניות, אז למה אני חייבת לדבר עם אנשים זרים על מה שקורה לי בחיים? הרי כל אחד יכול להפיץ ולעולם לא אדע מי זה היה. למה מכריחים אותי לעבור את זה? אני יודעת שיש עוד אנשים במצב דומה לשלי ויותר גרוע, אז אני לא צריכה שכנוע! אני כל הזמן חושבת שזה הדבר הכי טוב שהחלטתי, שזה הדבר הכי טוב בשבילי. אני באמת רוצה להשתנות. אבל אני גם חושבת על חודשיים שבהם לא אעבוד, אולי הכדורים ירדימו אותי, אולי אני אפספס עבודות... זה מפחיד אותי.

נועה שלום, אם לא היית פוחדת, כנראה שלא היית נורמלית. זה נורמלי לפחד ממקום חדש, כמו למשל שמפחדים ממקום עבודה חדש. דוקא בגלל שאת לא אוהבת לדבר עם אנשים זו הזדמנות מצויינת לתרגל מיומנויות חלשות אצלך, בכדי לאפשר לך ללמוד שאת יכולה להסתדר גם במצבים כאלו, ואני מניח שתגלי שאת מסתדרת לא רע בכלל. המון הצלחה!!!

אבל אין לי בעיה להסתדר במצבים כאלו! אני פשוט לא רוצה לשתף את כל העולם בחיים שלי. האם זו לא זכותי? למה כופים את זה כתנאי לטיפול? אני כן מרגישה שאני צריכה טיפול במסגרת כזאת אבל אני לא מרגישה צורך לשתף את כל העולם בחיי האישיים. אם הייתי רוצה בכך הייתי פותחת בלוג. האם זה לא אותו דבר? האנשים האלה הם לא מטפלים, הם אנשים עם בעיות שלי או אחרות ועדיין אני לא רואה צורך בלשתף אותם. אני לא רואה בכך מיומנויות חלשות שלי, אני מדברת על הבעיות שלי עם חבריי הקרובים ביותר ואיתם בלבד. אני בוחרת את מי אני רוצה לשתף, ואם אני ארצה שיחה מקצועית אז אפנה לפסיכיאטר/פסיכולוג. למה אני צריכה לדבר עם חבורת אנשים שאני לא מכירה, שאני לא סומכת עליהם (האם אתה סומך על כל העולם?, זה טבעי לא לסמוך באופן אוטומטי על אנשים), כשאפילו, הבעיה שאני הולכת לאשפוז הזה היא לא כי אני אלכוהוליסטית או מסוממת או בעיית התמכרות אחרת. היא קשורה אך ורק לבעיות מאוד אישיות, פרטיות, שגם אתה אם היו לך אותן לא היית רוצה לשתף בהן עוד חבורת זרים, אלו דברים שמלווים אותי ביום יום, לא התמכרות. אני לא צריכה להכיר אנשים עם דיכאון, יש כאלה בשפע. אז למה אני צריכה עכשיו גם לדבר איתם בכח? יש סיבה שאני לא מדברת עם אנשים זרים על הבעיות שלי, כי אנשים נוטים לרכל, והם עשו את זה גם. אז למה אני צריכה בכל זאת לתרגל את זה? זה לא שאני חיה במעין בועה שאני לא מתקשרת עם העולם, יש לי חברים, ולהם אני מספרת מה שעובר עלי. זה לא מספיק?