סכיזופרניה ועבודה

שלום ד"ר שמגר, אובחנתי כחולה סכיזופרניה לפני כ-8 שנים. היו לי שני משברים קשים וכבר 5 שנים שלא היה משבר חריף. אני מטופל בתרופות ואצל פסיכיאטר באופן פרטי אחת לשבועיים בערך. ועכשיו לשאלתי, מתחילת התקופה של 5 השנים היציבות, לא הצלחתי להחזיק מקום עבודה מעל לכמה חודשים בודדים. המצב הוא של תבנית קבועה שחוזרת על עצמה, שכל כמה חודשים אני מתחיל לעבוד ואז עוזב. קשה לנהל כך חיים יציבים. האם יש משהו שניתן לעשות מעבר לטיפול תרופתי ושיחות? אני כבר חמש שנים בטיפול פסיכוטרפיה. יש לציין שמעולם לא הייתי מוכר בביטוח לאומי ואין לי גם רצון להיות מוכר. תודה, שי (שם בדוי).

שי שלום, ראשית - יש מה לעשות, אבל זה ידרוש ממך מאמץ לא קטן, בעיקר מנטלי. למה אני מתכוון? נשמע לי שאתה מאד משתדל לנהל חיים עצמאיים, "נורמליים", לנער מעל שיגרת חייך את המחלה. גישה זו היא מצויינת, ואנשים שדבקים בבריאות ולא במחלה סיכויי השיקום שלהם גבוהים. אבל כאן הכנסתי את מילת המפתח- שיקום. סכיזופרניה היא מחלה קשה, וקשה מאד לחזור לשיגרה ללא מסגרת שיקומית מתאימה. גם חולי לב אחרי התקף לב משפרים את סיכויי ההחלמה שלהם בעשרות אחוזים עם שיקום. העניין הוא ששיקום קיים רק במסגרות ציבוריות וניתן רק למי שמוכר ע"י ביטוח לאומי. אתה לא חייב לקבל קצבה, אבל כן תצטרך לקבל אחוזי נכות. שיקום יכול לתת לך שני דברים עיקריים: 1. עבודה נתמכת- מסגרות תעסוקתיות נורמליות שמקבלות פגועי נפש, ומוכנות לתמוך בהם עד שיתאקלמו. היו לי חולים שהשתלבו כך בחברות הייטק ומקומות דומים, כאשר הבוס ידע על הרקע שלהם ולכן היה יותר סבלני (לא כל מקום עבודה מוכן להשתתף בכך, ומקום שמוכן הוא כנראה מראש באוריינטציה הומאנית יותר). 2. "מטרייה" של מרפאה שיקומית- כולל צוות רב מקצועי המטפל באנשים במצב דומה ומתמחה בכך, וכולל לפעמים קבוצות תמיכה שכוחן אדיר. אני מבין שאתה לא רואה את עצמך משתלב בקלות במסגרות שהצעתי- אבל מה האופציות? ליפול שוב ושוב? להשאר תקוע? אז עם כל הקושי, וחוסר הנעימות- אלו החיים שלך, וחיים רק פעם אחת.... המון הצלחה!