דילמה קשה- אחיינית בגירה, בת 23

מזה שנתיים שאני צופה באחייניתי כשהיא מפגינה התנהגויות מדאיגות. השלב המדאיג החל לפני כשנתיים כאשר חזרה בתשובה, עזבה את בית הוריה ונדדה בין מדרשות בבני ברק וירושליים. הנדדוים הם חלק מהתמונה הכללית המדאיגה. הם תוצאה של חוסר יכולת להשתלב בחברת אנשים בני גילה. עד למצבים שהיתה מזמינה ניידות משטרה. לפני מספר חודשים, עשתה מהלך של חזרה בשאלה, ירדה לאילת, ועבדה במועדונים מאד מפוקפקים. גם שם המעורבות של המשטרה היתה ברורה, ביוזמתה. כעת, היא חזרה לעיר הולדתה במרכז. מתגוררת בבתי מלון קטנים ועוסקת באותו התחום. מידי שבוע הוריה מקבלים טלפון בהול ממנה כשהיא נמצאת במצבים המסכנים את שלומה ואת חייה. האם שומרת איתה על קשר טלפוני במידת הניתן ולפי רצונה של הבת לענות או לא. היא כן יוזמת פניות אל אימה כאשר היא זקוקה לצרכים בסיסיים. גם זאת היא עושה בטלפון בשעות הלילה המאד מאוחרות, ללא כל התיחסות לשגרת החיים הנורמלית. ברצוני לציין שבכל מסגרת שהיתה בה במהלך השנתיים האחרונות, נאמר לאם כי הילדה איננה בקו הבריאות הנפשית. הבעיה כמובן היא שהילדה בגירה ואיננה משתפת פעולה. האם קיימת דרך לסייע לה למרות כל המצויין כאן? אולי מהלך משפטי של קבלת אפוטרופוסות של ההורים עליה? כל רעיון אחר יתקבל. פניה זו היא תוצאה של חוסר אונים מוחלט של ההורים לגבי הדרך בה ניתן לסייע. אודה על כל רעיון ואפילו עם כרוך בהוצאה כספית.

שלום רב, בד"כ בתי משפט לא נוטים לתת אפוטורפסות בקלות אלא אם מוכח כי קיימת הפרעה בכל תחומי שיקול הדעת וכל הזמן. להערכתי מהלך כזה לא יצלח כאן. אפשר לפנות לגורמי הרווחה במקום מגוריה ולבקשם להיות איתה בקשר ולעקוב אחריה. מעבר לכך, לצערי, אין הרבה מה לעשות. אם יהיה רושם של מצב המסכן אותה או שהיא גורמת סבל מתמשך לסובבים לה, ניתן לפנות ללשכת הפסיכיאטר באיזור בו היא נמצאת (נמצא בד"כ בלשכת משרד הבריאות העירונית), ולהתייעץ איתו לגבי אפשרויות פעולה שונות. בהצלחה.