שאלה על אח שלי

שלום, יש לי אח בגיל צבא (אבל לא בצבא). ויש לו קטע שרוב הזמן הוא עצבני , אבל הבעיה שפעם בכמה זמן יש לו פרצים של תוקפנות שיכולה להיות , שבירה של קיר, או דלת... או דחיפה של אדם , גם כזה הקרוב לו, ולעיתים הוא "כיאלו תוקף את עצמו" ומחליט לבלוע מלא מלא כדורים... לטענתו לא כדי למות אלא רק בשביל לנוח מכל הכבדות והתוקפנות הזאתי... האם ניתן לעזור לו עם כדורים כדי שהחיים שלו יהיו יותר קלים ונחמדים? אהה כן ויש לו נטייה למצב רוח דיכאוני , כי הוא אוהב לדבר על מוות וכאלה די הרבה, אבל הוא לא בדיכאון כי הוא עובד ופעיל וכו...

בני שלום, נשמע שאחיך סובל ממצוקה של ממש שאינה מקבלת מענה הולם. קצת קשה לי לדת מה מקור אותו קושי, ולכן כדאי שיגיע לבדיקה של איש מקצוע. למרות שלא ציינת את זה, נדמה לי שאחיך סובל מדפוסי התנהגות דומים כבר מזה זמן רב, לפחות שנים אחדות. אם אכן זה כך, קרוב לודאי שמדובר על נטיה אישיותית להתפרצויות וקושי לשאת תסכול. במידה וזה כך, תרופות לא יוכלו לעזור במידה משמעותית והעזרה העיקרית יכולה להגיע מטיפול פסיכולוגי.

ד"ר שמגר, אכן אתה צודק, בליעת הכדורים, המצוקה הקשה, והעצבים החלו כבר בגיל 13 בערך, לפעמים קורה לו שהוא פתאום בא ואומר שטויות כמו:"אני טס מחר לאנטרטיקה ביי" או "מחר אני הולך להתקבל לאוניברסיטה בפינלנד" ובקיצור הוא לא יודע מה לעשות עם כל ההדחקות שלו שלוקחות אותו לפינות חשוכות... אמרו לנו באמת הרבה שמדובר במשהו אישיותי ולכן רצוי טיפול פסיכולוגי, ואני לא מבין למה תרופות נוגדות דיכאון לא יעזרו לו? הרי ניתן לנתב בעזרת התרופות תוקפנות עצמית של דיכאוניים אל עבר הסרוטונין, אז מדוע שלא יהיה ניתן לנתב תוקפנות עצמית או תוקפנות כלפי אחרים או רעיונות מוזרים אל עבר הסרוטונין גם כן? האם אין שום סיכוי לישועה מכיוון של טיפול תרופתי ארוך המשולב בשיחות?