ד"ר עופר שמגר שלום !

עופר שלום ! ברצוני לברר עימך מס' פרטים הנוגעים לתעסוקת נכי נפש- במידה ואדם לוקה במחלה פסיכיאטרית כגון סכיזופרניה, או מאניה-דיפרסיה, או הפרעה פסיכוטית אחרת (אינני מתייחס להפרעות "זניחות" מאלו שציינתי). והאדם מטופל קבוע ותפקודו תקין, ושאיפותיו גבוהות, והוא לא חפץ להיות "מלצר", או "עובד בנין", או כל מקצוע שבגדר "משחק ילדותי ובזבוז זמן", והוא משקיע בחייו משום שהוא לא רוצה להיות "בדיחה". אלא, הוא מעוניין במשפחה וילדים, לבנות לעצמו קרירה, ולבסס עצמו כלכלית, ככל בני האדם הבריאים בנפשם, נניח שהוא לא מעוניין בסתם קריירה..... הוא רוצה לתרום לחברה, ולעשות משהו משמעותי בחייו..... הוא מעוניין להגשים את הפוטנציאל שבו... ולקחת את זה עד הסוף.... והוא בוחר ללמוד מקצוע טיפולי שמצריך הסמכה ורישיון מקצועי כמו רופא, או פסיכולוג, עו"ס.... האם ייתנו לו ? האם יקבלו אותו ללימודים ? לעבודה ? האם יקבל רישיון ? מעניין אותי לדעת כיצד הממסד, והקהילה הטיפולית, רואה את הדבר.... ??? האם ישנם חולי נפש שהם מטפלים מוסמכים ? יצא לך להיתקל בכמה ? מכיר מישהו ? אשמח לתשובה מפורטת... תודה עופר

עופר שלום, אתה מתמקד במקצועות הדורשים קבלה והסמכה, ונדמה לי שאתה בעיקר מתעניין בקבלה של חולי נפש ע"י קובעי מדיניות בחברה הבריאה ולאו דוקא באפשרות של מישהו שהוא חולה בנפשו להתקדם, להגיע למקום משמעותי בחייו ולעמדות משפיעות. אין ספק כי חלק מנפגעי הנפש יכולים להגיע להשגים שאינם נופלים מאוכלוסיה שאינה פגועה בנפשה. אבל זהו אינו החלק העיקרי של נפגעי הנפש. לרובם ישנם קשיים בתפקוד, באופן קבוע או באופן אפיזודי (בזמן התפרצויות של המחלה). אינני יודע בודאות איך מתייחסים כל "קובעי המדיניות" לקבלה ללימודים ולעבודה של נפגעי נפש, אבל אני מניח שבהרבה מקרים הם ידחו קבלה של נפגע נפש מחשש שמחלתו תפריע לתפקודו. מאידך, אני מכיר מספר דוגמאות של אנשים בתחומי טיפול שונים שלאחר שסיימו את הכשרתם פיתחו מחלת נפש, וברוב המקרים נעשה נסיון רציני לאפשר להם להמשיך לעבוד, וחלקם המשיך לעבוד גם במסגרות הקודמות בהם עבדו. חלקם נאלץ לשנות במשהו את עבודתו עקב קשיי תפקוד וחלקם הפסיק לעסוק בטיפול. כפי שציינתי קודם, ישנם מקצועות ותפקידים שאינם טיפוליים בהם אדם לא זקוק לאישור קבלה או רשיון, ובהם ניתן להגיע להשגים רבים ומאד משמעותיים.