אמא

אמא שלי היא בנאדם דרמטי שלא יודע כלום על עצמו ולא מעריך את עצמו. כפועל יוצא היא לא העריכה אותי ולא לימדה אותי הערכה עצמית מה היא. היא שלחה אותי לפסיכולוגים כל החיים אף על פי שלא הייתה בעיה ממשית, היא לא סמכה עלי באף פעולה, לא בשטיפת כלים, לא בקיפול כביסה כל דבר שהייתי מנסה לעשות היתה אומרת שזה לא מספיק טוב והיתה חוזרת על הפעולה בעצמה. התקשורת שלי איתה היתה רק דרך דרמה. כלומר, הייתי מצליחה לדבר איתה רק אם יש לי סיפור רע לספר לה, לבכות לה, להתלונן, ולהראות לה כמה שרע. מה שיצא הוא שאני כרגע בת 25 ולא ממש מתפקדת כלומר, אני לא עובדת, למרות שהשנה התחלתי קצת ללמוד, לשלים בגרות ופסיכומטרי, גם מבחינה חברתית אין לי חברים. רק גברים, שרוצים לשכב איתי. אני חלשה, אני שוכבת איתם. ההערכה העצמית שלי נמוכה,בנוסף אני סובלת מOCD שמפריע לפני בחינות ובתהליך הלמידה עצמו שצצות לי כל מיני מחשבות טורדניות... איך אני סולחת, איך אני יכולה להמשיך לשמור איתה על קשר, ולא לנתק את הקשר שלי איתה לגמרי -מה שבלתי אפשרי עכשיו כי אני תלויה בה מבחינה כלכלית לגמרי- אני כל כך כועסת עליה, מאהבה גדולה, קיים רגש של תיעוב, אני מתפרצת עליה מקללת אותה ומשפילה אותה בדברי כי אני מבינה איזה נזק אישיותי היא גרמה לי. בדידות, אי כשירות חברתית, וגברים שאני לא יודעת איך להתמודד איתם. אני מפחדת. מה עושים?

שלום רב, נשמע שאת סוחבת המון כעסים על אימך, ואת לא יודעת איך מתמודדים עם כל הכעס הזה. את חשה שלפעמים זה פוגע בך. בכדי לקבל כלים להתמודד עם זה צריך טיפול פסיכולוגי. זה לא בגלל שיש לך בעיה נפשית, אלא בגלל שאת חיה עם תחושות ורגשות חזקים שמפריעים לך ותוקעים אותך בחיים ולכן את לא מצליחה להתקדם. טיפול שעוברים בתור ילדים איננו דומה לטיפול במבוגרים. היכולות שלך השתנו, התבגרת, החכמת, ואני משוכנע שהיום תוכלי להפיק מטיפול כזה הרבה יותר מאשר בעבר. בהצלחה.