שאלה בקשר להתקפי חרדה שהיו לי

שלום וברכה עופר ושאר חברי הקומונה! רציתי לשתף אתכם בהתקפי חרדה שקרו לי ממש לא מזמן, ליתר דיוק ביום רביעי השבוע... אז ככה, אתמול התכוננתי לקראת מבחן בימאות שאני ניגש אליו. עבר עלי לילה רדוף תלאות. עבר עלי לילה עם הקאות, שלשולים, חום ועוד צרות אחרות... יש לציין שלא הייתי חולה בזמן זה. כנראה קיבלתי איזשהו לחץ לקראת הבחינה. משהו מעין חרדת בחינות. בקיצור, בעודי נוסע ברכבת ומגיע לקחת אוטובוס למרכז דניאל לחתירה, ששם המבחנים מתבצעים, תקף אותי ההתקף הראשון. הפעם קיבלתי אותו במינון קטן יחסית. קיבלתי קצת הקאות וסחרחורות מעצבנות ורעידות בכל הגוף. ממש היה בא לי למות באותו זמן. למזלי זה עבר די מהר כשהגיעו החבר'ה שלי שהם באותה "סירה" כמו שלי, תרתי משמע. המבחן עבר בסדר ואני מקווה לתוצאות טובות. בעודי חוזר לכיוון צפון, לבית הקט, פרץ ההתקף השני שהיה הרבה יותר גרוע מקודמתו. בעודי יושב בספסל באוטובוס ופותח חלון על מנת שהאוויר ייכנס (הייתי בסחרחורות מאוד חזקות והייתי מוכרח לאוויר צח) נעמדת מולי אישה מבוגרת וסוגרת את החלון ללא שאלה וללא פניה אלי. הדבר העלה בי תמיהה וקמתי ופתחתי את החלון שוב. הדבר חזר על עצמו מספר פעמים עד שלבסוף, ככל הנראה, צעקתי עליה צעקה קולנית ביותר. מיד בתום הצעקה ניגש אלי בחור מגודל ושלף מידיו אזיקי מתכת. הוא התכוון לעצור אותי, אבל אז החלו התסמינים להופיע והפעם בצורה מציקה ביותר. התחילו לי רעידות בכל הגוף והיה לי קושי בנשימה. פתחתי באטרף את כל חלונות האוטובוס ורמסתי בדרכי כל מי שהעז להתנגד אלי. היו צעקות וריבים מרובים, עד שהגיע בחור מחבר המדינות וצעק צעקה קולנית ביותר לכיווני. אני נבהלתי ונרעדתי עוד יותר ובטעות כנראה פלטתי קללה לכיוונו בטעות כמובן. הבחור התעצבן עוד יותר ואני כבר הייתי באטרף עוד יותר מכל העניין והתחילו לי עוד פרכוסים בכל הגוף ורעידות מסיביות ביותר. היה לי קושי בנשימה לחלוטין והרגשתי כאילו שאני נחנק. כל אותה עת חיכיתי בציפייה דרוכה שיגיע מועד התחנה שאני צריך לרדת בה. מאוד הייתי מתוסכל מכך שכל הנוכחים במקום צפו בי ואף קיבלו ממני בטעות שתי מנות של קיא שנפלטו ממני בשגגה. הרגשתי חנק אמיתי ואפילו כשלקחתי שתי כדורי הרגעה חזקים, מצבי לא השתפר. כשירדתי לבסוף בתחנה, נפלתי על הרצפה וניסיתי להירגע מכל מה שעבר עלי היום. ניסיתי וניסתי ולא הצלחתי ורק כשהגעתי לביתי וראיתי את החיות שלי מסודרים לכבודי כמו מסדר צבאי, נרגעתי. נרגעתי מהקרבה אליהם ומהאהבה שהפגינו הכלב והחתולה כלפי והרגשתי שכן יש מישהו שאוהב אותי, למרות מה שקרה לי באותו יום. פתאום הרגשתי כבר שאני רוצה להמשיך לחיות בשבילי, בשביל המשפחה שלי ובשביל הקמעות שלי שהם קטשופ הכלב ודינקי החתולה. נו, מה אתם אומרים על זה? אני קצת מפחד שזה יקרה לי גם בעתיד, מה אני יעשה מעכשיו ואילך? הייתי יכול להירגע יותר מהר? הייתי יכול לנהוג אחרת? ויש לי גם שאלה נוספת: בזמן האחרון יש לי קשיי נשימה מאוד מרובים. שאלתי היא, האם זה תוצאה של התרופות? אני מאוד מפחד וגם נורא קשה לי לתפקד ככה. אני נאלץ לקחת המון אוויר כמעט 3 פעמים בדקה אחת. האם אני בסדר? בתודה מראש, אברהם.

אברהם שלום, בהחלט יתכן ואלו התקפי חרדה. אבל בכדי לקבוע את זה עלי להבין כמה דברים: ציינת שאתה לוקח תרופות באופן קבוע- איזה תרופות? לשם מה אתה נוטל אותן? ציינת שלקחת כדורי הרגעה- איזה כדורים? האם היו לך התקפים כאלו בעבר? חזור אלינו ונוכל לנסות לעזור לך יותר.