האם מאניה?

שלום רב, נוטלת סרוקסט קבוע 20 מ"ג ולוריון- לפי הצורף. לאחרונה החלו יותר התקפי חרדה ואני משערת שגם הדיכאון חוזר לי. אמנם לא כמו בעבר, כי בעבר נמנעתי מלנסוע ברכבי, לצאת לבילוי ובקושי לעבודה. בשבועות האחרונים אני חשה דכדוך, חוסר תיאבון בריא כמו שיש לי, בלילה האחרון כבר לא ישנתי כ"כ טוב ובסוף הצלחתי להירדם רק עם אור וגם כך היה קשה עד שהבוקר הגיע ואז נרדמתי. המקרה שהדאיג אותי ממש הוא שקבעתי עם ידיד לנסוע לטיול ל- 3 ימים. לאחר יום אחד בטיול שגם ביום זה חטפתי התקף חרדה קשה הרגשתי שאינני רוצה שיהיה איתי עוד. תירצתי לעצמי זאת בכך שהוא אינו מושך אותי, מגעיל אותי במיטה, מעצבן וכו'. לא אמרתי לו זאת, אך לא יכלתי לישון לידו וזה הגביר לי את הדופק נכנסתי לאמבטיה והרגשתי שאני משתגעת מעצבים. וכמעט אינני שולטת בעצביי. בחרתי לצאת החוצה, יצאתי ונרגעתי. התקשרתי לאימי שבד"כ מרגיעה אותי אך היא עיצבנה אותי עוד יותר עם הערותיה כמו: למה נסעת? לא חבל על הכסף? והתחלתי לצרוח עליה. האמת שזו פעם ראשונה שראיתי גשר ועלה לי בראש לקפוץ ממנו וכך אולי יפתרו כל הבעיות שלי. אבל אני כנראה אוהבת את החיים ומאוד רוצה לחיות ואין לי האומץ לעשות זאת. אני רווקה בת 30 אקדמאית מצליחה בעבודה ורוצה מאוד להקים משפחה וכו'. כרגע אינני מדברת עם הוריי בגלל שאימי עיצבנה אותי וענייני כספים תמיד גורמים לנו לריבים. אני תוהה אם מה שקורה לי זה מאניה או משהו אחר. כי לפעמים טוב לי אני שמחה ולפעמים אני בדיכאון ובוכה כל יום לאחרונה.הקטע שאני נרתעת לפתע מאדם כלשהו ובעיקר גברים קרה לי בעבר- עם קרוב משפחה שטיילתי, עם חבר בחו"ל וכד'.

אורית שלום, לא ניתן לבצע אבחנה דרך האינטרנט, אבל מהמעט שמסרת אינני רואה סימנים ברורים למאניה. מאידך אני רואה קשיים בינאישיים מרובים, עם אמא, עם החבר ואולי יש עוד. במקביל תנודות חדות במצב הרוח. כל אלו מכוונים לאפשרות שטיפול פסיכותרפויטי יוכל להועיל מאד. האם את נמצאת בטיפול כזה? האם היית בעבר?