נמאס לי !!!!!!!

אני יודע שזה פטתי אבל נמאס לי מכל החרא הזה שנקרא לזה החיים שלי. אני רושם זאת כאן ועכשיו כי אני יכול ויש לי קצת אומץ לומר זאת. פשוט עדיף למות במקום לחיות כמו שאני. אני כלכך עצבני על הכל - על עצמי בעיקר ועל הכדורים. קוראים לי ערן ואני בן 24 ואני סובל מהפרעת חרדה חברתית עם משחשבות שליליות וביקורת עצמית קשה , אמון עצמי ירוד ואין לי עם לדבר אז אני מדבר איתכם. אני לא הולך לעשות לי משהו אבל אני כלכך עצבני על עצמי. אני מטופל עם סימבלתה ורידזין שבעצם עדיף כדור בראש מאשר להיות אני כי אני פשוט יושב בבית ונותן לחיים לעבור לי מול העיניים. אז תגידו לי מה כבר אפשר לעשות כשהכדור שהוא התרופה היחידה שבאמת עוזרת בלתי אפשרית ללקיחה כי תופעות הלוואי פשוט בלתי נסבלים. מה אני כבר יכול לעשות ? באמת מה ?! עדיף למות בייי

ערן שלום, אני בטוח שזה ממש קשה להמשיך ככה במצב בו אתה נמצא. אבל אולי בכל זאת יש אפשרויות שלא ניסית. אילו תרופות נטלת עד היום? מה עזר לך (עם תופעות לואי)? האם היית בטיפול פסיכולוגי? האם ניסית טיפול קוגנטיבי התנהגותי? חזור אלי ונראה איך ממשיכים.

קודם כל אני שמח שענית לי ! הכדור שהתחלתי איתו הוא פריזמה (כמובן בהמלצת הפסיכיאטר)והוא היה נפלא מבחינת טיפול בבעיה כלומר החרדה ירדה באופן דרסטי וה - ocd נעלם אבל תופעות הלוואי היו קשות : חוסר אונות מוחלט, נמנמת כל היום (עייפות), וכשאני מנסה לישון התרופה לא נותנת לי. זאת אומרת פתאום אני מרגיש מעין עירנות אבל לא מספיקה כדי לקום - זה קצת קשה להסביר באופן מילולי את זה. וגם התרופה כלכך הרגיעה אותי שאני פשוט גם הפסקתי לעבוד על עצמי כי הרגשתי כלכך טוב (אני לא יודע אם זה ההיי שבתרופה או שזה צריך להיות כך). אז אחר כך ניסיתי ציפרלקס שזה קצת השפיעה לי פחות תועלת אבל גם פחות תופעות לוואי. ואז לאחר התייעצות עם פסיכיאטר אחר (הייתי באשפוז יום) ניסיתי להיות בלי תרופות. במלחמת לבנון השניה נכנסתי לדיכאון בשל חוסר תעסוקה וכנראה חוסר וודאות לגביי עתידי (דיסתימיה)ואז הפסיכיאטר (שאיתו התחלתי את הטיפול התרופתי בראשונה) רשם לי דיפרקסן שזה לא הועיל לי מבחינה חרדתית אבל לא נתן לי ליפול. לאחר מספר חודשים של שימוש בתרופה זו הוחלט על ידי הרופא להפסיק התרופה ולעבור לסימבלתה שהיא "מרימה" אותי וגם מורידה חרדה אבל לא מספיק כלומר עברתי ממצב שבו אני לא איפול אל מצב קצת מורם. ועכשיו לאחר חצי שנה של שימוש בסימבלתה הרופא הוסיף את רידזין ( "כי זה מה שאני צריך" - כך אמר). הרידזין שאותו אני לוקח משהו כמו שבועיים מרים אותי עוד קצת אבל לא מטפל בחרדה כלכך (סימבלתה 60 מל"ג,רידזין 20 מל"ג). אני גם הולך לפסיכולוגית כבר כמה שנים וגם לקבוצת תמיכה לחרדה חברתית פעם בשבוע. אבל אני מרגיש וסליחה על הביטויי פשוט "חרא" כי אני רואה שחורות כל הזמן כי אני רואה שאין עתיד