בעיה נפשית של מספר שנים, בעיה שברצונינו לפתור...

לכבוד הד"ר המכובד. שמי הוא יהונתן קדם ואני כבן 25 סטודנט למשפטים שנה א'. ברצוני לבקש ממך את עצתך בנוגע לנושא הקרוב לליבי מאוד. יש לי חבר יקר שמו איתן (שם בדוי- אינני יודע האם הוא ירצה שאזכיר את שמו הפרטי), אשר סובל זה כבר כמה שנים מבעיות נפשית לא פשוטות כלל. ברצוני לשאול את עצתך בעניין, שאינני יודע לאן לפנות, כיצד להתמודד ודעתך חשובה לי מאוד ותהיה לי לעזר רב. אתאר את המצב כפי שאני מכיר אותו. לפני כ-6 שנים איתן היה במצב נורמאלי לחלוטין, סיים תיכון בצורה טובה, בא מבית טוב עם אח ואחות קטנים ממנו במצב תקין לחלוטין (לדעת הסובבים אותם), התגייס לצבא בתפקיד עורפי ככל אדם נורמאלי מן השורה. במהלך התקופה הצבאית חלה, מסיבות לא ידועות כלל, התדרדרות במצבו הנפשי. במשך השנים הבחינו החברים שלו, בינהם גם אני, שיש בעיה מסויימת בתפקודו הכללי. עם הזמן המצב רק הלך והתדרדר והיום הוא נמצא במצב שכמעט כל אדם שבא עימו במגע, מהר מאוד מגיע למסכנה שמצבו איננו תקין. מצבו בא לידי ביטוי בחוסר קשר באינטרקציה עם אנשים. נראה כאילו הוא ניזון מאסוציאציות אשר אני יודע שיש בינהם קשר אך הוא לעולם לא מגיע לנקודה בה הוא מבהיר את שהוא מעוניין לומר לאדם לידו. אני רוצה לתאר ארוע שגרתי מאוד מאוד בנוהלי השיחות עם איתן: אנו בטיול בתורכיה והשיחה התנהלה כך: אני: "אני יוצא למכולת לקנות כמה דברים" חבר נוסף: "אולי כשתחזור נביא את הכביסה" איתן: "רגע רגע רגע מה זה קם בודק והולך מה חוזר?". רק לשם הדוגמא זה סגנון הדברים הרגיל. כאשר הצענו לו ללכת לטיפול הוא התנגד בכל תוקף לכך ולא היה מוכן לשמוע לאיש מחבריו וכמובן שלא לאיש מאנשי ביתו. אימו מתחננת אליו שילך להיבדק ואנו החברים יוצרים לחץ שרק יסכים לראות משהו. הוא הלך. רק שהבעיה היא שמצב ההכחשה שלו כ"כ עמוק שאין אני חושב שהפסיכיאטרית שבדקה אותו הבינה כלל מה מתרחש. הוא מתרץ את המצב שלו בבעיות העבודה, בפרידה ממשהיא, בבעיות בבית וכו'. מה שהוא מנסה לעשות זה לתת לרופאים את התשובה למצבו ולהראות שמצבו מעוגן בבעיות לגיטמיות, הוא עושה מאמץ עליון להיות ממקד ולחשוב על אשר הוא אומר לרופאים הכדי שהללו לא יבחינו בבעיה. הוא היה אצל הפסיכיאטרית 3 פגישות ולא הסכים לקחת את התרופות שהיא רשמה לו. זה סיפור המקרה באופן מקוצר מאוד וישנם פרטים נוספים שנראה שלא כאן המקום להם ואני מקווה מאוד שיהיה באפשרותך לתת לי כיוון מסויים לאדם שניתן לפנות אליו או מוסד שניתן לגשת וכד'. אם אתה מעוניין להתקשר איתי במייל אני שמח מאוד. בברכה ותודה מראש מקרב לב, יהונתן קדם.

יהונתן שלום, הסיפור שהבאת נגע לליבי. לא פשוט לראות אדם קרוב במצוקתו ולהרגיש כל-כך חסרי אונים. נדמה לי שמהלך הדברים עד כה מצידכם היה נכון. לצערי, אחוז ניכר מאד מהחולים הסובלים מהפרעות נפשיות מדחיקים את זה, וגם אם זה עולה לשטח סופסוף- הם לא מוכנים לקחת טיפול. נטילת טיפול תרופתי פסיכיאטרי נתפסת בעיני רבים כאילו הם, בעצם נטילת הטיפול, מכירים בכך שהם חולי-נפש. מאד לא פשוט לאדם להגיד את זה לעצמו, בייחוד שלא קרה שום דבר דרמטי בחייו (כפי שתארת- מדובר בתהליך של התדרדרות זחלנית ולא באירוע חד ודרמטי). אז מה עושים? לצערי אני לא איש בשורות. ברוב המקרים לוקח הרבה זמן לאדם לקבל את עצמו כחולה ולהגיע לטיפול. לעיתים רק אחרי "מכות" (חוסר הצלחה להתקבל/ להתמיד בעבודה, כשלון בזוגיות) חוזרות ונישנות שהוא מקבל בחיים הוא מסכים להגיע לטיפול. זה יכול לקחת שנים. בתקופה זו הוא יצטרך אתכם לידו, קשובים, תומכים ולא ביקורתייים. ממש לא פשוט להיות לידו במצב זה, כיוון שהתסכול שלכם הרבה פעמים הופך לכעס עליו. אפשר בעתיד לפנות לפסיכולוג/ פסיכיאטר אחר שקיבלתם המלצות עליו, וחשוב שאיש המקצוע יהיה כזה שיכולות התקשורת שלו מצויינות (וגם אז שום דבר לא בטוח). בנתיים חיזקו ואימצו.