מה עושים במצב כזה?

שלום רב! אני פומנ לכאן כי אני ממש מיואש ממצבי בדפוק .לא יודע מה לעשות עם עצמי.מרגיש ממש גרוהע ולא מוצא יותר שום דרך לטפל בבעיה הדיכאונית שלי .זה ככה כבר 14 שנים נמשך ונמשך והדיכאון מתעתע בי כל פעם ..נחלש עמט בעקבות טיפול ואז חוזר ומתחזקק יותר ממה שהיה קודם. אני לוקח פקאסט 50 מג ליום כל בוקר ןגם 1 כדור קלונקם 0.5 כל לילה. אני תשוש לא מצליח לישון ונשאר ער לחלוטין כל הלילה ובבוקר נרדם לאיזה שעה עד שעתיים וחצי וגם זה עם חלומות מוזרים ואף קשים לצפייה.לפעמים קרובןת ממש סיוטים ודברים מבהילים שמתעורר מזיע ,בבהלה רבה,רטוב מזיעה ומרגיש צמרמןמות בכל גופי,פה מיובש מאוד ודפיקות לב מהירות ולא סדירות בכלל. אני תשוש כל היום סובל מהעייפות הרבה ,בודד ועצוב.חושב לעיתים לסיים הכל ודי סובל מכפייתיות ןאו.סי.די .בעברי התקפי חרדה רבים מאוד שהיו לי במשך שנים ארוכות ללא טיפול כילא ידעתע המה בעצם יש לי ופחדתי לספר על התחושות האלה להוריי מחשש ההם לא יאמינו לי ,לכן במשך שנים לא ידעתי שזה נקרא התקפי חרדה וסבלתי אותם בלי סוף ותמיד שחבתי שיש לי כנראה בעיה בלב בטח וניסיתי להדחיק ולא לספר שכך אנני חושב .רק בשנה וחצי האחרונה התחלתי עם התרופות הפסי.. אבל בטיפולים הייתי כבר בהרבה קתופות בחיי. השבוע נגמר לי טיפול פסיכולוגי כי הפסיכולוג נאלץ לעזוב את מקום עבודתו מסיבות אישיות. ואני נשאר פה לבד בלי טיפול וקשה לי שוב להתחיל הכל מחדש. אני מדוכדך ועצוב..אין לי אף אחד לדבר איתו.אני לא יודע לאן לפנות .פתאום מסתיים הטיפול הזה.ואני עדיין לוקח תרופות ובכל זאת קשה לי מאוד להמשיך ככה את חיי. אני לא עושה כלום,ולא מנתפקד.לא עובד ולא לומד ולא יוצא מהבית,סתם זרוק בין קירות הבית מדוכא ומאוכזב מהמצב דהדיכאוני הזה שנמשך כבר שנים ארוכות.עייף לוא נירדם.מותש.מרגיש מחורבן בכל המובנים האפשריים שיש. הרופא לא יודע כבר ובעצמו מודע שאינו יודע כבר איך לעזור לי .ואני מתמוטט מהמצב הזה.מה לעשות,ד"ר?? אני רוצה למות.

דניאל שלום, אתה נושא איתך כל כך הרבה כאב, וכל כך הרבה זמן. אבל יש גם כמה נקודות אור בדבריך. ואני מקווה שתוכל להאיר בעזרתן את החושך הגדול הזה. ראשית, נשמע שהיום אתה במקום שמוכן להתמודד עם כל הקשיים, ומבין יותר טוב מה קורה לך. בעבר בכלל לא הבנת מה זה, כך שכעת אתה יודע שמדובר בתופעות מוכרות, ואפשר לטפל בהן. לא תמיד זה פשוט, ולפעמים לוקח הרבה זמן אבל בהחלט ניתן להקל עליך במידה ניכרת. שנית- נראה שהתחלת את הדרך מבחינה טיפולית. אני מבין שהיית זמן רב בטיפול פסיכולוגי, וממש חבל שזה נקטע כעת, אבל אני מניח שתוכל להתחיל שוב, למרות הקושי. בנתיים אתה יכול להעזר בגופים כמו ער"ן, וגם היכולת שלך לפנות לכאן ולבקש עזרה מעידה על יכולותיך לדאוג לעצמך. ולבסוף- ההבט התרופתי. האם לקחת תרופות נוספות פרט לפאקסט? (ואין הכוונה לתרופות הרגעה כמו לוריואן וקלונקס). אם כן- באלו מינונים ולכמה זמן? אני מניח שבשנה וחצי לא ניסית את כל התרופות הקיימות, כך שאני בטוח שיש עוד כיוונים יעילים. חזור אלי וננסה להתקדם ביחד.