בן 26 בעייתי ומורכב

שלום רב, רציתי להתייעץ לגבי אחי בן ה-26 ניסיתי את אשר הצעת..אחי מסרב בכל תוקף להגיע לפגישה (אימי הלכה קודם לשיחה עם פסיכולוג וניסתה לבקש ממנו גם להגיע "היות והרופא ביקש") הוא כועס ואינו מעוניין שאימי תערב אותו, מתעצבן ואומר לה שתפסיק "להיכנס לו לורידים". אנחנו ממש נואשות.. הצעתי לאימי להעמיד אותו בפני עובדה שהיא מתכוונת לעבור דירה לידי(דירה יותר קטנה) כך שיידרש ממנו לשכור דירה בכוחות עצמו ולהתמודד עם החיים בעצמו. האם לדעתך זה צעד נכון...? כל הזמן יש מריבות איתו ובגללו בבית. חייבת לציין שיש משהו שמפריע לי בו בנוסף...כשהוא נלחץ ממשהו ..הוא מתחיל לגעת בעצבנות באיבר מינו ולא איכפת לו מי נמצא סביבו..זה נורא מבייש את הוריי... אנחנו ממש נואשים אציין כי אח של אבי סבל מדיכאונות(אהבה נכזבת),התגרש פעמיים והסתגר כל הזמן בחדר ולא היה יוצא מחוץ לבית,היה לו קשיי הבנה וקליטה בדיוק כמו לאחי ..היום הוא מבוגר וחי בבית אבות האם יכול להיות שיש קשר גנטי??? בנוסף אציין שכשאחי היה קטן אבי סבל מהתמוטטות עצבים ועבר CVA בכל פעם שאחי היה מרגיז אותו הוא היה מכה את אחי בראש בחוזקה...האם גם לכך יש קשר על הבעיה של אחי??? ממש עצוב לי ולאימי ואנחנו נואשות ולא יודעות מה לעשות!

אורית שלום, ברשותך, "הקפצתי" לכאן את המשך הודעתך מלפני שבוע. אני לא בטוח שעזיבת הדירה תעשה לו טוב. להפך. מאידך- אינני יכול שלא לראות את המצוקה האדירה בה אתם נמצאים. האמת היא שבמצב הדברים הנוכחי אין הרבה מה לעשות. יכול להיות שאיומים כן יעזרו. אולי אם תאיימו להביא פסיכיאטר הביתה הוא יעתר ויסכים ללכת לפסיכולוג בקליניקה שלו. אפשר לנסות להפסיק לשתף איתו פעולה במה שלא חיוני לחיים, ולא לממן לו טלפון סלולרי, אינטרנט או דברים דומים. אפשר לשקול לזמן עובדת סוציאלית הביתה. אלו הרעיונות שעולים לי עכשיו בראש. אם למישהו יש רעיונות נוספים אשמח לפרסמם.