עזרה דחופה לבני

דר' יקר בני הצעיר הוא בן 18.5 . לפני כשנתיים שכל את אביו אשר מת בפאומיות ממחלה. בשנה הראשונה הוא הלך לביה"ס החל תיכון חדש ומגמה שרצה והיה נחוש ומלא תוכניות.לאחר שנה הוא נחל לשקוע ולאט הפסיק ללכת לביה"ס , הסתגר בחדרו הודיע שאינו מעוניין ללמוד אבל חמור מכך הוא בילה ימים ובועות סגור כל היום בחדרו, כשרק בלילה כשכולם ישנים מגיח לאכול. לאחר חודשים שהתנתק מכולם ולאחר שניסיתי לקחת אותו לכל הרופאים כולל לפסיכולוג הוא אינו משתף פעולה. הוא שקע עמוק ורק לעיתים מוכן לדבר איתי או עם אחיו. לאחר שיחות עם פסיכולוג בשיטת חיים עומר ניסיתי את שיטת ההתערבות. זה עבד קצת לתקופה ושוב הוא שקע. שמעתי על פסיכיאטרית שאינני זוכרת את שמה שנוקטת בשיטה קיצונית אומנם אך יעילה.מכיוון שאני מיואשת וחסרת אונים מולו ומול חוסר שיתוף הפעולה של הילד ובעיקר מודאגת מאוד ממצבו, חשבתי שאולי משהו אחר יעזור. מקווה שתוכל לעזור לי ולבן שלי במצוקה זו. תודה אמא מודאגת

שלום רב, אכן נשמע שבנך זקוק להמון עזרה, וקצת קשה לו לקבל ולקחת את מה שמציעים לו. אולי גם קשה לו בגלל המשבר בו הוא שקוע. אינני יודע מיהי הפסיכיאטרית אליה את מתייחסת. אני גם לא בטוח מה הכיוון הנכון כעת. אנא צייני היכן את גרה, ואז יתכן ותוכלי לקבל כאן המלצות יותר מסודרות.

שתופעות של אבל לא תמיד מתחילות ומפסיקות על פי הספר. ייתכן שבשנה הראשונה לאחר מות אביו הוא עדיין לא הפנים את המכה וזה התעורר בשלב יותר מאוחר. ייתכן גם שהיתה לו איזו אכזבה בחייו שעוררה את הכאב של הבדידות והנטישה מחדש. חשוב מאד לכבד את האבל שלו ואם לא מדובר בנטיות אובדניות ברורות אולי רצוי דווקא להניח לו להשלים את התהליך עם עצמו. אם הילד עצוב זה קשה מאד לסובבים אותו להשלים עם זה. אבל אם מבינים שלחץ רק יחריף את הבעיה ויdרום לנזקי נפש נוספים, אולי עדיף פשוט להניח לזה, לחכות עוד כמה חודשים ואז להחליט. אמא, אם את רוצה ילד בריא כדאי לך להמעיט בהתערבויות פולשניות לנפש, שהיא דבר מאד רגיש ושביר. אף אחד לא יכול להבין ולהרגיש אותו יותר ממך. נסי לתקשר איתו מתוך מקום של אמפתיה וכבוד ולתת לו את המרחב שלו, לכבד אותו על אבלו ועל המצוקות שלו. זה לדעתי מה שיעזור