סכיזופרניה

אני אגיד לך מי מכריח אותי לקחת את הטיפול- אמא שלי .היא מכריחה אותי לקחת את הטיפול המחורבן הזה.נקודה. היא ולא אחר. אני מצידי לא הייתי לוקחת אפילו כדור אחד מימה שהוא נתן. היא חושבת שהיא יכולה לקחת אחריות לחיי. היא חושבת שהיא אני. זו בעיה שתמיד היתה לי ולה. תמיד לא היתה הפרדה ביני ובינה , היא חשבה שהיא צריכה להישתלט לי על החיים וכך היא עושה עד היום. אפילו כשאני יוצאת מהבית ולבושה איך שאני רוצה ולא איך שניראה לה היא מציקה לי לגבי זה עד למצב שאם היא יוצאת איתי היא תואמר לי שהיא לא תצא איתי כך. אז בוא אשאל אותך מי הקוקו פה היא או אני? אז אני הקוקויית והיא משחקת את עצמה קוקוית. אתה יודע נימאס לי מכולכם מכול הפסיכיאטרים האלה. אני לא אלך בחיים שלי יותר לפסיכיאטר. וזו תשובה על שאלתך השניה למה לא עברתי לפסיכיאטר אחר. קודם כל הייתי מטופלת אצל המיפלצת הזו 8 חודשים ולא 8 שנים כמו שרשמת, כי אם הייתי מטופלת 8 שנים ודאי כבר הייתי מיתאבדת אחרי שנה שנתיים כך שלא הייתי מגיע לטיפול של 8 שנים אצלו.ואתה יודע מה אני גם לא חושבת שצריך לתת לפסיכיאטר צ'אנס של יותר מחודשיים שלוש אני נתתי לו צ'אנס של 8 חודשים שזה דיי והותר ומה קיבלתי ביתמורה הידרדרות אין סופית אל תוך התהום.אז באמת ניראה לך שאני אלך עוד לפסיכיאטר? גם לפסיכיאטר אחר לא בא לי ללכת. אז מה יעשו לי? ישחטו אותי? ימשכו לי בשערות ויקחו אותי בשערות אליו? מה יכולים לעשות לי? אה? אבל אתה יודע מיסתבר שמציאות עולה על כל דימיון, יש גם את אלה שמכריחים ומושכים בשערות ויש גם מצבים ופה הרמוז לך למה המשכתי בטיפול והמשכתי לקחת את הכדורים אף על פי שלא רציתי, יש מצבים שפשוט אתה מאבד שליטה על חייך ועושה דברים שהם פשוט בניגוד גמור למה שאתה רוצה ולמה שהנפש שלך רוצה. ואתה יודע מה זה חמור מאוד. כי לדעתי מצבים כאלה יכולים להוביל רק לדבר אחד. להיתאבדות. לרצון לחסל את החלק/צד שמנסה להורסך. וביגלל זה אמרתי שאתבע את הפסיכיאטר הזה. אבל אתה יודע מה אני ממש מרחמת עליו ולכן חבל לי להיתעסק עם תביעה של בחור מיסכן כזה.אני מרחמת עליו שהוא גרם לי לכול כך הרבה סבל ואפילו לא ראה עשירית מהסבל שאני עוברת אני פשוט הייתי שקופה הייתי שקופה בישבילו. אז למה ביכלל הלכתי אליו? אני שואלת את עצמי היום. בישביל שהוא ביכלל לא יראה אותי ולא יבין אותי. ואם הטיפול שהוא נתן וברור שגם הוא ימשיך לתת כי הטיפול שלו לדעתו הכי טוב בעולם הוא בחיים לא יראה אותי ואני תמיד הסבול עד שהתאבד.אז לא תודה אני רוצה עוד לחיות. ממש לא בא לי למות בגיל 33. עדיין לא היתחתני ועדיין לא עשיתי הרבה דברים בחיים שמגיע גם לי ,אני חושבת בכול אופן לחוות אותם.

רותי שלום, את נשמעת מאד סובלת. את חיה ביחד עם אמא שלא עושה ך חיים קלים, אבת סוחבת בעיה נפשית לא פשוטה, והכל לבד. מצד שני, נדמה לי שאת מרגישה שאת לא ממש יכולה לעשות הכל לבד. לכן למרות הסבל הגדול את נשארת עם אמא, ואת ממשיכה ליטול טיפול. כי בפנים -בפנים את חוששת מהיום שתצרכי להתמודד עם הכל לבד, ואת חוששת שאולי זה יהיה קשה מידיי. בתחושה שלי- לחשש הזה יש בסיס. אני אמנם לא מכיר אותך מספיק, אבל נדמה לי (רק נדמה לי) שבאמת אם תפסיקי את הטיפול ואם תפרדי מאמא המצב רק יתדרדר. וגם את רואה את זה, וחוששת. יש לך מישהו שאת יכולה להתייעץ איתו? אולי עובדת סוציאלית? חברה?