כיצד מביאים את הבן לאבחון/טיפול

שלום רב, אני אמא לבחור בן 23+ . בני לעניות דעתי סובל מחוסר ביטחון עצמי שפוגמים לו בחיים - מתחיל עבודה ועוזב "כי קשה לי" התחיל לימודים ושוב עזב כעבור שבוע "כי הלימודים קשים" כל הזמן מבקש רק שנניח לו כי הוא רוצה "לנוח" . פרט לכך ההתנהגות שלו "מוזרה" לא מסתכל בעיניים, ממלמל תשובות, מדבר לא ברור,אין לו עד היום חברה, אין לו חלומות או שאיפות לעתיד, אין לו מטרות שאליהם הוא רוצה להגיע לעיתים נתקף בזעם ואז אנחנו שומעים מהחדר שלו שהוא נותן אגרופים למיטה\ארון\קיר בעבר הוא עבר איבחונים וטיפולים ע"י עובד סוציאלי (בגיל 15-16) . במאמצים גדולים שלנו סיים את הלימודים והצבא. היום אנחנו אובדי עיצות רוצים להביא אותו לשיחות ועזרה נפשית אבל הוא לא מוכן להקשיב ועונה לנו בתגובה שנלך אנחנו לטיפול וגם לזה הסכמנו (טיפול משפחתי) אבל כשהגיע שעת ה"ש" הוא ברח. אשמח לשמוע תגובתכם. שוש - אמא מיואשת

שוש שלום, אז אולי תלכו באמת לטיפול. לא, זו לא הקנטה. זה נשמע פרובוקטיבי, אבל אני מיד אסביר את כוונתי. מנסיוני אין סיכוי לגרור אותו סתם כך לטיפול פרטני או משפחתי. כאן צריך להיות יצירתיים. יש לי מתכון שהרבה פעמים עובד- לא תמיד, אבל שווה לנסות. הרעיון שעומד מאחורי התכנית הוא שבנך חש גם ככה "לא יוצלח", "דפוק", "לא שווה". מבחינתו הליכה לטיפול פירושו להגיד לעצמו בקול רם שאכן הוא דפוק, כי הנה, עובדה, הוא הולך לטיפול.... אז במקום לשים אותו במוקד, ולסמן אותו ככבשה השחורה במשפחה, תסמנו את עצמכם. תגידו לו שאתם מרגישים חסרי אונים, אתם רואים שאתם לא מצליחים לתקשר איתו, ולכן אתם החלטתם ללכת לטיפול. רק את ובעלך. בלעדיו. לכו לטיפול משפחתי בלעדיו. אחרי כמה פגישות, כשהוא יראה שאתם מתמידים, תתיעצו עם המטפל שלכם ותזמינו את הבן לפגישה אחת לצורך עזרה לכם. תתאמו זאת עם המטפל, כך שתאמרו לו שהוא מתבקש להגיע לפגישה חד פעמית בכדי להסביר מנקודת מבטו מה קורה בבית, כך שהמטפל יוכל לעזור לכם להתקדם. רוב הסיכויים שבנכם יעתר לבקשה (אולי לאחר שיחה טלפונית עם המטפל), ואחרי פגישה אחת אפשר יהיה לחשוב האם לזמנו לפגישות נוספות (ביחד איתכם או לבד) ואולי גם להתחיל איזשהו שינוי. אז לכו לטיפול.... בהצלחה!