שימוש ארוך טווח בתרופות אנטי-פסיכוטיות, ונזק מוחי

הספרות המדעית של השנים האחרונות מתמלאת באינספור עבודות שמוצאות קורולציה מובהקת בין שימוש ארוך טווח בתרופות אנטי-פסיכוטיות, לבין מוות תאים בלתי הפיך במוח. מטריד במיוחד הוא מחקר בקופים בריאים, שקיבלו תרופות אנטי-פסיכוטיות פופולאריות כדוגמת זיפרקסה (באותם ריכוזים בדם הנפוצים לטיפול בבני אדם במחלת הסכיזופרניה), וכעבור תקופה של שנה עד שנתיים של טיפול כרוני, אבחנו אצלם ירידה מובהקת סטטיסטית של 10% בנפח המוח. מה שמטריד במחקר הקופים הזה, הוא שניתן להגיד *בוודאות* שהירידה בנפח המוח נגרמה בשל התרופות האנטי-פסיכוטיות ולא כתוצאה ממחלה כלשהי, מכיוון שמדובר בקופים בריאים לגמרי שנלקחו לניסוי. המסקנות מתחילות להיות בלתי נמנעות שהשימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות גורם נזק למוח (גם אם מפחית את סימפטומי המחלה בטווח הקצר), ולטווח הארוך גורם לפגיעה בלתי הפיכה ברקמת המוח, שעלולה להתבטא בהתדרדרות קוגנטיבית קשה אצל המטופלים. השאלה שלי היא, לאור הדברים הנ"ל, האם במחלות כדוגמת מאניה-דיפרסיה, שם ישנן גם אפשרויות טיפול כרוניות אחרות מאשר שימוש באנטי-פסיכוטיים, כדוגמת מייצבים למיניהם (למיקטל, דפלפט, ליתיום וכו'), אתה עדיין בעד שילוב של אנטי-פסיכוטיים במידה ודרוש טיפול כרוני ? כלומר, האם הנתונים המטרידים הנ"ל לא אמורים לגרום לתרופות אנטי-פסיכוטיות להיות האלטרנטיבה האחרונה לטיפול כרוני, לאחר שנבדקו כל האלטרנטיבות האחרות שיש להן פוטנציאל שיקומי דומה ? סליחה על השאלה הארוכה, ותודה.

שלום דניאל, אתה מצתת תוצאות של מחקרים שאינם מוכרים לי. אף שהפורום אינו פורום מדעי, אם רצונך שאגיב לממצאים שאתה מתאר, אבקש שתציין את מראה המקום בו פורסמו מחקרים אלה, כדי שאוכל לנסות לקרוא אותם ולהגיב ככל יכולתי. בשונה מהדיעה הקדומה. מחקרים מראים (ואוכל להביא רשימה ביבליוגרפית אם יש בזה ענין לציבור) שליתיום גורם דוקא לעלייה בנפח המוח לאורך השנים. לפי ההיגיון שלך זה אומר שליתיום מביא לשיפור קוגניטיבי. אבל לפני שתרוץ לקנות ליתיום אני צריך להרגיע אותך, שאף אחד לא חושב שזה המצב. וגם ההפך כנראה לא נכון- התרופות שציינת לא גורמות לירידה בנפח המוח אצל בני אדם ולא גורמות לנסיגה קוגניטיבית. במרבית ההפרעות הפסיכיאטריות יש טיפול פסיכולוגי שיכול להיות בשלב זה או אחר של המחלה יעיל כמו טיפול תרופתי או יותר ממנו. בכמה מהן זה לא המצב. הפרעה ביפולרית (מאניה דפרסיה) היא אחת מהן. בהפרעה זו יש הכרח בטיפול תרופתי בלעדיו אין שום סיכוי שטיפול פסיכולוגי שיקומי או אחר יצליח. ולכן להציע לאדם עם הפרעה ביפולרית להסתפק בטיפול פסיכולוגי בלי טיפול תרופתי קבוע, זה קצת כמו להציע לו מכה עם פטיש בראש. אולי זה יעזור, אבל סביר להניח שלא.

תודה רבה על תשובתך ד"ר ברקאי. ראשית, אני מסכים עמך שבמחלה כגון מאניה דיפרסיה, בדרך כלל יידרש טיפול תרופתי. אני בשום פנים ואופן לא טוען שניתן לחיות בהצלחה עם מחלה כמו מאניה דיפרסיה ללא טיפול תרופתי. גם אם התרופות עושות נזק מסוים, פשוט אין אלטרנטיבה אחרת כיום, השאלה רק באילו תרופות כדאי להשתמש קודם, אילו תרופות עדיף שיהיו קו ראשון, ואילו קו שני (בשלב התחזוקה, לא בשלב האקוטי). אני רואה פסיכאטרים רבים שלוקחים את האנטי-פסיכוטיות כקו ראשון, כולל מקרה במשפחה שלי, ועל כך אני דואג. אני מודע לגבי המחקרים שמצאו כי ליתיום מעלה במקצת את הנפח של אזורים שונים במוח, וכמובן שהדבר אינו מוביל לעליה קוגנטיבית. אני גם מודע למחקר שבוצע בעכברים, בו שימוש בהלופרידול גרם לירידה בנפח המוח, שהתבטלה מספר שבועות לאחר סיום השימוש בתרופה, אבל מדובר במחקר שבו השימוש באנטי-פסיכוטי היה רק למשך מספר שבועות, בעוד אנשים לוקחים את האנטי-פסיכוטיות למשך שנים, ולכן ייתכן שבאנשים האפקט יהיה פרמננטי. פשוט אין מספיק אינפורמציה. אני גם מודע לטענות שאנחנו לא יודעים במדויק האם הירידה בנפח המוח תחת אנטי-פסיכוטיות הוא רע, או אולי למעשה טוב. אני אישית חושב שברגע שמצאו כזו ירידה דרמטית, וברגע שהירידה הזו גם מלווה בירידה קוגנטיבית (רפרנסים בהמשך), זה מדליק נורות אדומות. לגבי הרפרנסים (מתמצת לך לשני מאמרים עדכניים שכוללים בתוכם קישורים למאמרים רלוונטים אחרים. מקווה שיש לך גישה למאמרים המלאים דרך האוניברסיטה או בית החולים): 1. מאמר שהתפרסם בחודש שעבר, וביצע מטה-אנליזה למחקרים רבים שעקבו אחרי שינויים מוחיים אצל חולי סכיזופרניה המטופלים כרונית בתרופות אנטי-פסיכוטיות. המאמר גם מסכם בצורה טובה את הספרות הרלוונטית בנושא המדובר: http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23769814 2. מאמר שהתפרסם בשנה שעברה, וסקר מאמרים שהתפרסמו במשך 30 השנה האחרונות שבדקו את הקשר בין שימוש בתרופות השונות עבור מאניה-דיפרסיה (בין היתר אנטי-פסיכוטיות, ליתיום ועוד), לבין ההשפעה על הקוגניציה. http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22881296 המאמר האחרון שציינתי, מתאר גם דיווחים על ירידה קוגנטיבית קלה לאחר שימוש בליתיום, אבל הדגש הוא על *קלה*, ובנוסף חלק מהעבודות המוצגות עם ליתיום בדקו מטופלים שהשתמשו בתרופה במשך שנים ארוכות. ירידה קלה בתפקודים קוגנטיבים לאחר שימוש רב שנים בתרופה, הוא משהו שאולי צריך לקבל, מה שלא צריך לקבל זה ירידה קשה בתפקודים קוגנטיבים לאחר שימוש רב שנים, שזה החשש שלי עם האנטי-פסיכוטיות . התוצאות לגבי שימוש באנטי-פסיכוטיות מראות פגיעה יותר משמעותית בתפקודים קוגנטיבים, וגם המעקב התבצע למשך זמן קצר בהרבה מאשר מחקרי הליתיום. הכותבים מסכמים שיש חשיבות עליונה לביצוע מחקרים איכותיים ארוכי טווח על ההשפעה של אנטי-פסיכוטיות על קוגניציה. לסיכום, הדאגה שלי לגבי שימוש כרוני באנטי-פסיכוטיות (במחלה כמו מאניה דיפרסיה) היא כאשר אני משלב מצד אחד את התצפיות על ירידה דרמטית בנפח המוח באזורים שונים (ירידה של רקמת גופי תאים - חומר אפור, וגם יש מאמרים שמראים ממש את המנגנון שבו האנטי-פסיכוטיות רעילות לתאי המוח, מקווה שיש לינקים מהמאמר הראשון שנתתי לך) בשילוב עם התצפיות ששימוש באנטי-פסיכוטיות מוביל לירידה קוגנטיבית, בשילוב עם העובדה שלא נעשו מחקרים ארוכי טווח לגבי האנטי-פסיכוטיות (כמו על ליתיום). אני שואל את עצמי (ואותך) האם לאור כל הנתונים הללו, לא מתחייב לנסות ולמצות את הטיפול עם מייצבים שאינם תרופות אנטי-פסיכוטיות, לפני שמנסים ללכת על שימוש כרוני בתרופות אנטי-פסיכוטיות ? תודה רבה!