חיים בצל הפחד

שלום רב, אני בת 25 ומאז ומתמיד פחדתי לדבר עם אנשים שאני לא מכירה. אפילו כשאמי היתה שולחת אותי לקנות חלב במכולת כל הדרך לשם הייתי חושבת על הסיטואציה ביני לבין המוכר. הייתי מרגישה מבוכה בכל סיטואציה בה הייתי צריכה לדבר עם אנשים. אני אפילו זוכרת את זה מגיל חמש,שש כשהייתי בגן. כיום אני לא מתפקדת כמו שהייתי רוצה לתפקד. יש לי עדיין את הפחד מלדבר עם אנשים,אפילו אם זה דברים קטנים כמו ללכת לקניון ולדבר עם המוכרת וזה משפיע מן הסתם גם על דברים גדולים כמו ראיונות עבודה, לימודים אקדמיים,יצירת קשרים וכו'. ספגתי בחיי לא מעט עלבונות מהסביבה ולעניות דעתי זה מה שהוביל אותי למצב כיום. הפחד מלהיות שונה,שיסתכלו עליי אחרת,שיגידו כל מיני דברים. איך יוצאים מזה? טופלתי ע"י שתי פסיכולוגיות בזמנים שונים והרגשתי ששיחות זה לא הטיפול הנכון בעבורי. הייתי רוצה לקבל הכוונה וייעוץ לאן כדאי ללכת. איזה סוג טיפול כדאי לשקול. האם מדובר בסוג של חרדה חברתית? אמא שלי קוראת לזה חרדה מהחיים. אשמח לתשובות כי אני ממש מיואשת מהמצב.

שלום, אני חושב שאת צריכה לחזור לטיפול פסיכולוגי מסוג של קוגניטיבי התנהגותי, אך דבר דורש איבחון לפני טיפול, השקעה רגשית ומוטיבציה...