אבחנה שגויה

קבעו עלי אבחנה פסיכיאטרית.זה היה מזמן.הייתי בטיפול.כל העניין בכלל התחיל עם אבחנה של אנורקסייה בגיל 17.(רציתי להיות טיבעונית. רציתי לשפר את החיים שלי ולא להרוס. כבר אז הסתכלו עלי בצורה הפוכה). לאחר מכן שינו למחלה נפשית. ניסיתי לשנות את האבחנה הזאת, משום שלדעתי ותחושותי - לא היה לי את מה שהם אומרים. הרופאים מתעקשים להגיד שאכן יש לי בעייה. ושאין לי תובנה למצבי. אני בלי תרופות כבר 13 שנים, אך הם עדיין לא נסוגים מדעתם. הייתי אצל רופא פסיכיאטר מומחה פרטי. לטענתו אבחנה זו אינה נכונה. יש לי שני מכתבים ממנו בקשר לזה. הוא רשם שאסור לכפות עלי שום טיפול תרופתי שהוא ללא הסכמתי. אני לא מוצאת רופא ממסדי שיקשיב לי ויבין אותי כמו שהוא. ובעצם הרופאים הממסדיים הם אלו שקובעים את החיים שלי ואת העתיד שלי באבחנה הזאת. מורגשת פה טעות גדולה ביותר ואני לא יודעת איך לשנות אותה. נראה שכל החיים שלי אני נאלצת לחיות בכפייה כזאת או אחרת. כל המצב הזה הוא בלתי נסבל. האם אתה מכיר רופא פסיכיאטר שיכול לעזור לי לשנות אבחנה זאת? או לפתור סיכסוך זה? פנייתי בכתב ללשכת הפסיכיאטר המחוזי באזורי לא עזרה. לטענתו זה לא התחום שלו לאבחן או לשנות אבחנות שלא נעשו ע"י לשכתו בעצמה. מה לעשות? איך פותרים את הסבך הזה? איך אני מקבלת את מה שאני רוצה ויוצאת לחופשי? חיה כמו כולם. עם אותן הזדמנויות כמו כולם. כרגע האפשרויות שלי בכל דבר - מאד מצומצמות. לא יכולה לחפש עבודה דרך הלשכת תעסוקה בגלל גובה אחוזי הנכות - 75%. הופניתי מהלשכת תעסוקה למחלקת השיקום בביטוח לאומי. שם טוענים שהם אינם יכולים לשקם אותי משום שהרופאים יצרו התנייה לגבי שאומרת שכל עוד שאני לא לוקחת תרופות אז אין מצידם אור ירוק לשקם אותי. אני רגועה ומאוזנת. אני לא פסיכוטית.בחיים לא היתה לי פסיכוזה. ומה שנתנו לי זה תרופות אנטי פסיכוטיות. בכל פעם שנתנו לי תרופות כאלה - נהייתי לא רגועה באופן שהיה לי קשה בצורה מוגזמת והתפתחו אצלי סימפטומים של פסיכוזה שגרמו לי סבל נוראי. ברגע שהפסיקו לי את התרופות האנטי פסיכוטיות האלו אז תופעות אלו נפסקו בתוך יומיים וחזרתי לעצמי. הסימפטומים של הפסיכוזות באו לי רק כשנתנו לי תרופות נגד פסיכוזה. אבל למה לתת לאדם שאינו פסיכוטי והוא אדם רגוע - תרופות אנטי פסיכוטיות? הרי בכל פעם שנתנו לי אותם זה עשה בלאגן. אז למה? אני לא מצליחה לשכנע אף אחד.אף אחד לא מקשיב לי. בינתיים כל החיים שלי עוברים לחינם. אנא עזור לי, יעץ לי. תודה מראש.

שלום, אני חושב שאבחנה רק משקפת סימנים של בעיה נפשית, כולל פגיעה תפקודית. לא נותנים טיפול כפוי במקרה שבן אדם לא מסכן חיים שלו או של אחרים. כדאי לך פחות לחשוב על אבחנה ויותר על חיים נוכחיים. כמובן במקרים של החרפות תמיד יש מקום לפנות ולבקש עזרה רפואית. ולא ניתן לטפל אך אחד בלי מוטיבציה שלו ועם חוסר אימון כלפי רופא -אש מקצוע שנותן תרופות, שיחות או טיפול אחר לפי מצב נפשי של מטופל...